פעם בשיעור תנ"כ
דמיינתי את בת שבע
מתיישבת לאיטה
דווקא על אוריה
יורדת ועולה
עד שנפל מהחומה.


אבישג השונמית
מדושנת וחושנית
מסירה צעיפים
מכסה  במגעים.
זעקה בחדירה,
גמרה ברעדה.


רחב והמרגלים
השתוללו בחדרים
הלשינו השכנים
הגיעו השוטרים
ברחו כולם, ערומים


אלף נשים לשלמה,
אלף שפתיים
ירכיים אלפיים,
מתערבבים מתחככים.
הספירה מיותרת
כל אורגזמה אחרת.


אבשלום בעל און.
שמלות פתוחות, חושפות
גופות ערומים מעורבבים
גגות העיר לא מסתירים.
בכי תמרורים לאור נרות
תשוקות יוקדות בין דורות


לוט שיכור חולם על מלח,
לילות זימה בסדום.
בנותיו סביבו,
מאמצות זכרותו,
אל חיקן.
חלקת עורן מעוורת,
נגיחתו עמוקה, מעברת.


שלושה מלאכים,
מעברים,
שרי אחת,
צוחקת.
באוהל אברהם הגר מתערטלת,
בתנועה ארוכה, מתפתלת
ירכיה סוגרת, גווה מקמרת
ישמע אל היא זועקת
אביונה מטפסת


יעקב עם רחל ואחותה,
דוד ויהונתן
בשדה תלתן.
חידודים ולשונות
בספר הסודות,
זאת שבעל פה
וזאת שבכתב.