אני נזכר בך כל שניה,
את לא אחת את כמו מאה,
מחשבות בראשי,
את ליבי, את ליבי.

בכל צעד מדמיין,
איך את היית צועדת,
ובלילה לא ישן,
יודע שאת עליי כבר לא חולמת.

ובכל מילה שאני כותב,
שותל זרעי תקווה,
אולי אחת מהמחשבות שבלב,
תגרום לך שוב לאהבה.

השירים הישנים,
מהרמקול שוב בוקעים,
איך לא אדמיין אותך זמרת,
שרה את כל השירים.

אני מתקלח ושוטף אותך,
אני ישן ודואג שיהיה לך רך,
אני שותה ומרווה את צמאונך,
אני מתגעגע למגע ידיך.

שוב מורח לך את האיפור בעיגולים,
זה דבר ברור שנינו יודעים,
את כל כך יפה כשאת טבעית,
כמעט ולא מציאותית.

ובכל דמעה מדמיין איך את,
היית קרבה  ומוחה דמעותיי,
נזכרת איך ליבך רטט,
כששפתך היו בין שפתיי.