דוקטור,
העברנה לי חומר
אנטי בדידות בעירוי,
שלפחות אמות מאושר.
איי... זה כואב.
במשקל שהשלתי
התחבאו כל חושי,
כל מה שנותר הוא
רצון הסתברותי, קלוש
של גוף חלוש
לשרוד.
איי... זה כואב.
החום מחבק בלילות,
הטרמומטר כמד(ד) לקביעת טיפולים
להעלים כל סיכוי לחוש אהבת אלוהים.
האור מנצנץ, ואז נעלם לכוס
עם קוקטייל, אלכוהולי רק בדמיון,
אני "נזרק מן הבר", האור
חוזר לבצבץ, מכל מקום אפשרי,
כשיש 4 קירות, וצרחות מסביב,
לא קשה לנחש מהיכן
(25%, הרבה יותר מן הסיכוי שאשרוד עד מחר)
לבן מתפזר מסביבי
מעולם חלוקי הרופאים
ועציץ על שידה
לא נדמו בעיני כגן עדן
אך אולי הפעם זו משאלת ליבי.
איי(דס)
רק בסוף, זה לא כואב. |
