ויאמר האיש אשר צרב צער את לבבו:
"הוכה כעשב וייבש ליבי, אוי נא לי,
יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי
כים נגרש ליבי השקט לא יוכל"
וישאל האיש:
היתכן נחם אבלים לחבוש לנשברי לב
האפשר לשום ששון תחת רוח כהה
הגדולה השמחה מן הצער
התזרה דיצה עננה, תפזר גילה קדרות?
ותען ותאמר העלמה אשר ראתה צרת נפשו:
לא תחליף השמחה את הצער
לא יהפך יגון לששון.
התוגה שדה גידול לשמחה היא,
כי כארץ תוציא צמחה
וכגנה זרועיה תצמיח
כן יצמיח הצער משוש
תוליד דאבה חדווה
ומן החשכה יזרח אור
ויאר את הלילה.
אח לצרה יוולד.
אם תבוא איתי,
אם לי תשיח עקת נפשך
מול עצבת נעמדה יחד
והיתה נפשך כגן רווה
ולא תוסיף לדאבה עוד
ששון ושמחה אותנו ישיגו
ונסו יגון ואנחה |
