גורל, האם אתה מאמין בו?
אני לא יודעת אם אני מאמינה או לא.
לעתים הכול נראה כנשלט ע"י כוח עליון,
כאילו באמת יש מישהו שמושך בחוטים,
כאילו באמת קיים משהו שיוצר את החיים.
כאילו באמת יש דבר כזה שנקרא אלוהים.

משחק בנו כברולטה רוסית,
שולט על חיינו כעריץ, כשליט.
בתורה כתוב שלאדם קיימת זכות הבחירה
אך לעתים נדמה כי לנו אין זכות תגובה.
אין לנו זכות להגיב.
אנחנו יכולים רק להעיד.
אתה יושב לבדך בלילה, שוכב במיטה,
חושב עם עצמך, משוחח עם ההוא-שם למעלה.
והוא לא עונה, הוא מתעלם.
אין לך זכות להתערב, רק לעמוד מנגד,
להתמודד מול מה שיש,
להילחם במה שקיים,
להשלים עם החסר - שלעולם לא ניעלם.

בלי מילים, בלי תשובות,
זורם עם החיים, מקווה רק לחיות.
והוא שם יוצר את הכול
גורם לך - האדם - לחוש שאתה אינך יכול.
לא יכולה עוד,
הלב מתפוצץ מבפנים,
כואב מאהבה
זועק בחשכה,
אוהב אותך.
והוא שם, לא עונה, לא מתייחס,
לתפילותיי אינו נענה.

הכול מתמוסס,
ואני צועקת, בוכה,
משתגעת.
לעתים חשה שאני לא שפויה
לעתים מאבדת את הדעת.
לא יודעת לאן ללכת,
לא יודעת לאן להביט,
הכול נראה ריקני וקר,
הכול זהו בור ללא תחתית.

עומדת באמצע, מנסה להחליט.
עומדת באמצע,
נופלת אל תוך בור ללא תכלית.
בור ללא תחתית,
יכולה רק להעיד.

זה הטוב כנגד הרע,
לאן אביט?
תענה לי!
מתחננת.
תענה לי!
בשקט בוכה.
הושט לי יד ברוכה.

תוכיח לי שיש דבר כזה
שנקרא אהבה.
תוכיח לי שלא כל בני האדם רעים!!!
תוכיח לי שלא כולם מנצלים!!!
תוכיח לי שקיימים עוד מלאכים.

לא מאמינה עוד שמלאכים קיימים,
לא מאמינה עוד שהם בינינו נמצאים,
לא מאמינה עוד שהם באמת עוזרים.

האם אני טיפשה?
האם איני שפויה?
האם אני חיה באיזושהי פנטזיה?
בדרך ללא מוצא...?