א.
אל המחר תביטי
ערפל יעיב
דמותי לוטה כמבוישת
סערת עליי
ערפל העיב על קיומי

מילים השתלחו כסומות
בלי מטרה ללא כיוון
ירינו, התכופפנו
שפופים נותרנו
שתי דמויות בחשכה

אל המחר תביטי
ערפל יעיב
דמותך ברורה קלות
סערתי עלייך
ערפל העיב על קרבתנו

מילים נשלחו כחיילים
לקרב בלי הוראות ברורות
ירינו התכופפנו
שפופים שנינו
שתי דמויות בחשכה

ואם נתרומם
ואם לא נעמוד
בכי בארבע עיניים
על אהבה גדולה
ואמיתית
בכי על תום
וזמן צורב
על אמונת האחר.

ואם נעלם, היוטב?
הנראה נכונה
כל שחלף בינינו?
ואם נשכח? הנוכל?
זה רק חתול שחור קטן

גם הטפל שבחיים
האמונות ההן
לא שברו חומות
לא שיברו גלים
גם לנו לא יוכלו.

ב.
אל המחר תביטי
ערפל יעיב
דמותי לוטה כמבוישת
סערת עליי
דמע בעינייך
ופיך כמו אומר מילים
שאין להן כיסוי
כמו נורות אל החלל
וברך אחר

ואם איעלם, היוטב לך
התראי נכונה
כל שחלף בינינו
ואם תשכחי, היוקל
ויושב לו הגלגל?

מערה חושפת שיניים
ובולעת את קיומינו
כמו אריות שנבלעים
אל חור אפל
ושם שפופים נותרנו
מפחדים להתיישר
אולי יבוא דוב
פעור לסת
ואת קרבתנו
ישבר.

מילים נשלחו כחיילים
אלי קרב, בלי הוראות
ירי התכופפות,
שרועים נותרנו
שתי דמויות בחשכה
בלי אומר, בלי אוויר
והיוטב לנו
היוקל?
האם לזה פיללנו?