כילד נטיתי
לדמיין שמקומות
שלא נכחתי בהם
באותו הרגע
לא היו קיימים

כך למשל דמיינתי
בגיל שלוש עשרה
(לקראת נסעתי
הראשונה לחוצלארץ)
איך בונים עבורי
את פריז.

מרכיבים במהירות
את מגדל אייפל שהכרתי בתמונות,
ממלאים את הרחוב באנשים,
מרצפים מדרכות.

תל-אביב,
מרמריס,
לונדון,
באר שבע

כל המקומות נבנו לפני הגעתי
ונעלמו בעוזבי.

ועכשיו כשנסעת חזרתי
לשבת על הספה הלבנה לבדי
ויותר מכל תחושת געגוע
אני מדמיין הערב
איך מקימים בשבילך
את מנהטן

ואיך
כשתרדי מהמטוס
כל אורות העיר ידלקו בבת אחת
לכבודך.