כשהיא הגיעה אלי היא חששה להשאיר משהו בדירה, תמיד הייתה אוספת
הכול והולכת בבוקר.
ידעתי שהכול מסתבך ברגע שהיא השאירה מברשת שיניים וגם משחה.
זה תמיד מתחיל במברשת שיניים.
זה הסדק שדרכו זורמים כלי הרחצה, הנעליים והאיפור, אבל היה לנו
טוב ביחד ולי לא היה אכפת עד שנפרדנו.
הדברים שנשארים בדירה אחרי הפרידה עושים את זה קשה ולכן ארזתי
את הכול בקופסאות קרטון והעברתי להורים שלה, כי אתה אני לא
מדבר.
רק משחת השיניים נשארה אצלי בדירה וכך, לפני השינה, היא תמיד
הייתה לי בראש או לפחות בפה שתמיד היה רענן בזכותה.
כשמשחת השיניים החלה נגמרת הרגשתי סוג של פרידה אמיתית, הפוגה
נפשית, וידעתי שהסדק נסגר, כאן הכול נגמר והייתי אדם שמח
יותר,
חוץ מזה שלא הייתה לי משחת שיניים.