צבעי הארגמן עוטפים האופק
שמשה בם מתערטלת נבוכה,
כל קרן מבצבצת מעלה הדופק
בפליאה על נפלאות הבריאה.
בתיכון משתקפים כנס
עת אני ניצב מול הגלים,
מתמתח ומותניים משנס
במטרה להפנים הרגעים.
את כל היופי לנשום אל ריאותיי
להותיר חותם בתוך לבי,
כצל צלו בנצח עם חיי
בהודיה על הבריאה ובריאתי.
5.9.07
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.