חיים נוי / בשם שלמות |
בוהקים אגלי זיעה, מחליקים
המראה מבוישת לאורם,
בתוך עמק מתערסל נאגרים
במתיקות כממתין לקראתם.
נעות גבעות, עמקים מתרוממים
הרוח בראותה זאת נדמה,
עת אנו אהבה כאן משיקים
עד אשר התאווה נרדמה.
כיבוי אורות כמבשר התחדשות
בהסתירו אשר חלף לקראת חדש,
בהפנימו הממשי עם החיות
בשם שלמות הרי את זאת דרש.
4.9.07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|