את מקדימה מכה לתרופה
או תרופה למכה
את אישה מוכת שמכה
את המכה
ובין רגע נחשבת לאישה חזקה.
האהבה פורחת
אבל השקדייה נובלת
ולמרות שקמלה מקרניים חודרות
היא לפחות לא עיוורת
כמוך.
את אומרת, כי
אין מי שמכיר אותך באמת
דמגוגיה שבונה אידאולוגיה
שנשברת על ידי הפסיכולוגיה
ממהרת ויוצאת
לתוך עולם קלוקל חדש.
ואני מחבק אותך בביקורת
על אף שאמרו לי שהיא כלי לחינוך,
אני הססן ופחדן
שנותן לבהלת להיות לי כלי לתדרוך.
אז מי כאן אשם
אם כולם התבלבלנו
ואולי זה רק שנינו
עם נחמה דמיונית לטיפשים,
יעידו מיטב חכמי הדור הקודם
כי אנושיות היא אירוניה:
ואין מנוס משדה המוקשים.
