נוסטלגיות חיי של שנות התשעים לפעמים נראות לי כמו מלפני שעה,
אבל הרגע הן מרגישות כמו גילגול אחר.
ילדה חצופה ורזה, מצחיקה כל אדם שנתקל בה בדרך, עם תשוקה אדירה
לשירה ומנגינות, וסלידה עיוורת מסמים וסיגריות, בכלל, שלא נדבר
על אלכוהול... "זה מריח כמו אציטון וחבל על הכבד היפה שלי."
מי את, ילדונת בעלת בינה יתרה ולחיים סמוקות? לאן נעלמת לי...
היית צריכה לגדול לבחורה נשית בעלת שנינות וקסם כובש ארצות, עם
משרה קבועה ולפחות תואר אחד בפסיכולוגיה.
לחיות על הקרקע ולהפציע שחקים, להיות בעלת שתי ריאות נקיות
מניקוטין. זה לא בריא לשיניים צחורות.
גורמת לכמה חברים מעריצים לנטרל שטויות מחייהם, הם יעשו כל
שתגידי. תמיד מנסה באלגנטיות להידחף לכל תמונה אפשרית, גם ככה
כולם מתים לצלם אותך ואת עושה עצמך נכנעת להם בחיוך רך.
בטוח שלאכול אין לך זמן, כל כך עסוקה בהגשמה עצמית מופרזת. וכל
התאים במוחך מתפקדים כמו שעון שווצרי. כיף לך באמת.
מסתכלת בכפייתיות על ישות בבואתך במראה, ונהנית לבחון את
הסימטריות הזו, בנרקסיזם מתוק.
ורצית לשנות היסטוריה, ולעזור לכל החלשים ממך. כשהם מסתכלים
מלמטה בתודות גדולות, ואת מחייכת בכאילו-מבוכה ומפטירה איזו
ברכה. חזקה כמו סופה, עדינה כמו משב רוח. תלוי איך מסתכלים.
הבל פיך בבקרים מריח כמו ניצן שושנה, 13 שיחות שלא נענו, ואת
צריכה לרוץ להתנדבות בבית אבות יוקרתי. כמה אושר.


27.5.2006