היזהרי לילי!
אל תאמיני לכל מה שאומרים לך.
אז מה אם השטן לבוש בלבן.

גם נשמות יכולות להיות מורעלות. כן לילי! הפסיקי להיות כל כך
תמימה ומטופשת, אני רק רוצה בטובתך.
צאי מהקליפה הלבנה והלא-מושלמת שלך! תפסיקי כבר להאמין שהיא
מגנה עלייך. היא לא! יופי, תקלפי אותה עוד. כן, גם את זו.
די, חדלי להעלים את מה שלא מוצא חן בעינייך. נפצי את עיני
הזכוכית המהופנטות שלך, שרואות רק גוונים סגולים-ורודים,
בהירים מגועל. הן לא אמיתיות, מסרבות לראות את מה שיש שם באמת!
אדום ושחור! אל תאמיני בעיניים האלה, האמיני רק בי. כי רק אני
באמת רוצה שיהיה לך אושר. העיניים שלך מרמות אותך! שקרניות...
תפערי במקומן שני חורים גדולים ויפים. יהיה לך יותר טוב. באמת
לילי... תפסיקי לקפץ ולרחף לך בריק מושלם. תהיי יציבה, הישארי
על האדמה המגואלת בדם יבש. תשקעי בתוכה. אולי היא תבלע אותך
סוף-סוף.
תסבלי קצת! די עם החיים המושלמים האלה. את לא מבינה?! הם לא
צריכים להיות שלך, זה לא האושר שלך. זה בכלל לא האושר, אלו סתם
צללים, שבבי אור דמיוניים. תפרמי את החיוך הנצחי, זה שרקום
בפנים המוארות שלך. תחושי חושך! נו, תלשת אותו כבר?! יופי...
את הרבה יותר יפה ככה בלעדיו. הנה, אני ארקום לך במקומו חוטים
דוקרים של זכוכית סדוקה. לא, זה לא יכאב. תפוררי את ההילה
הנוצצת הזו שדוהה סביבך! אינך זקוקה לה. די לילי... אז מה אם
עכשיו יש לך סתם גרגרי אבק נוצצים בכפות הידיים העדינות שלך.
הפסיקי להיות כל כך מפונקת! שרפי אותם, יחד עם האצבעות הדקיקות
שלך, והשערות המבריקות שתלויות לראשך. הן לא יפות כשהן בוהקות
וצבועות בדבש. אם תצבעי אותן באש הן תהיינה מרשימות יותר.
השערות מתפוררות לך?! לא נורא, הן יפות כשהן דהויות ואפורות,
דווקא מתאים לך. תבכי קצת! זה נעים. נו! מדוע אינך בוכה?! לא
חייבים עיניים כדי לבכות. תזילי כבר דמעות מהחורים המרהיבים
שלך... אז מה אם הם חלולים. תמיסי את החלומות והרגשות שלך,
נפצי אותם! הביני כבר, הם לא אמיתיים! וגם אף פעם לא יהיו. סתם
אשליה הזוייה. אינך יודעת? אסור לחלום חלומות, הם לעולם לא
מתגשמים. ורגשות לא מועילים בכלום. תבטחי בי. ותזכרי גם שאסור
לסלוח. אל תסלחי לאף אחד שפוגע בך. אבל אל תדאגי, אני פה להגן
עלייך.
בבקשה לא! אל תנשמי. אל תשאפי את האוויר הזה! הוא מורעל. עצרי
את נשימתך, עממי אותה. ככה לא תורעלי.
נו, למה את ממשיכה? בואי, אני אחנוק אותך בשבילך. אנשום את
האוויר המחניק שלך, את הרבה יותר חשובה ממני.
ראית לילי?! הצלתי אותך.
הו, את עייפה? תשני קצת, ואני אלטף אותך בלהב חרבי... זה ירדים
אותך, אני מבטיחה. חוץ מזה, הגוף שלך לא יפה כשהוא כל כך חלק
ולבן. זה מעורר בי חלחלה. סתם מבריק ומסנוור. בואי, אני אקשט
לך אותו קצת באדום. נצבע אותו ביחד, ואני אתן לך במתנה קצת
פצעים למזכרת. אוי, הצבע נגמר? לא נורא... לפחות את יפה עכשיו.
לפחות כבר לא כואב לך, אמרתי לך שאם תאמיני בי יהיה לך אושר
חסין ושום דבר לא יוכל לפגוע בך יותר.
אבל למה את נופלת? קומי! למה, את לא מתעוררת?
למה את מתפוררת לי מול העיניים ומתפוגגת לחלקים
כמעט-שקופים...?
אוי לילי שלי, כל כך תמימה ומטופשת...

היזהרי לילי! אל תאמיני לכל מה שאומרים לך.
אז מה אם השטן, לבוש בלבן.
תסלחי לי,
לילי.  



19.4.2003
נכתב בהשראת השיר
Tear / Chili peppers
כשהייתי חצי ישנה...