ישות נצחית / פטרה |
מבעד לחריצי האבנים הבלויות
רגליי פוסעות לאורך החללים
בעיניים עצומות לרווחה.
אור הלפידים מכוון את הכרתי
לאורך נקיקי הסלע
השמיים מתכנסים לחריץ צר
של זוהר כוכבים.
הלילה עוטף את נשמתי
בשדות קסם נפרשים
גרמי השמיים חוברים לחושיי
אני נמוג עם הזרם.
ידיי מאובנות באבק החול
הלוטש את מחולות האש
לסער נטוש מגע
אני לא יכול להתעורר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|