דן תאומי / צימאון |
החלו מתמרקים,
לעת בואו של הגשם
והרגבים המתגלגלים זעקו,
בגרון ניחר,
את שמות טיפותיו.
עליו הקפוצים של עץ האשכולית
קיפלו קצוותיהם לכפות,
לקלוט המים הזכים
והפרי המצומק בסוכריו
הבקיע קליפתו,
פקח היטב עיניו.
ושביל רחב מונח שם,
שרוע בלובן אבניו,
ערוך לספוג את מה שבין פרדס לניר,
בכפור הבוקר או בליל שרב.
טפיפות קלות,
טפיחות רכות,
הן שהסיחו את דעת המצפים,
אך לא היו הללו -
לא נחשול גואל
ולא מים מפכים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|