סודו הכמוס של הגן,
להיחשף, משתוקק לפני,
שעות שתיקה, בלבו העמקתי,
אך בתמימותו הוסיף ונחבא,


למראה... עליו הזקופים של הפרח,
ושלל צבעיו המושכים, דמעתי,
ורעד כל גופי,
איך אין זהו רגש שאוכל לתאר במילים,


פזמון:
כמו ילד, שנפעם למראה העולם,
סערה מחשבתי השתוקקתי,
שירגישו כמוני כולם,
כאן מצאתי, את הדרך עמוק לתוכי,
כאן אני לבדי, והגן הוא ביתי.


ופתאום הבחנתי, שהזמן התהלך לו לאט,
כלוחש על כנפה של הרוח,
הוא כיוון לאוזני את קסמיו,
נגע בי סודו הכמוס,
שלווה ריחפה מעליי,

אך ברגע זה ממש,
סוד חדש נגלה לפני.