נולדת לירושלים, עיר האבנים
גדלת בינתיים, משחקת מחבואים
בגרת כפליים, גידלת אחרים
אך את עצמך שכחת בין כל הספרים...
נפלת אפיים, סביבך שדים מרקדים
חתכת ת'רגליים, חפצת באזמל מנתחים
סערת בין ערביים, גגות בניינים
אך בעצמך שקעת בין כל המילים...
נעזבת מירושלים ביום של גשמים
התחלת במרכז חיים חדשים
נסקת לשמיים, בין שמיכות וטלאים
למדת לגעת, לא רק באחרים...
רוצה להרגיש פה בית, בין כל הזרים
לא הגיע כבר זמן, אחרי חודשים
להיפרד מירושלים ואוויר ההרים
ללמוד לטוות כאן חיים אהובים.
---
מישהו אמר לי משהו נכון, שאני כאן פיזית, אבל בראש אני בעצם
במקום אחר. ירושלים - עיר מולדתי, מכתי, מעזיבתי - הגיע הזמן
להיפרד ממך. רוצה פינה חמה לשים בה ת'ראש, רוצה לישון בלי
לחשוש, מלהתעורר עוד בוקר בדירה שוב לבד. הגיע הזמן לחזור
לגופי, לגפי, בגפי, ולהשלים עם זה שרמת גן היא עכשיו ביתי. |
