ציפור שלג היא, וסופות קרח אחריה...

צחורה ומלכותית,
עיניה עיניי זכוכית
ואודם שקט ממלך את לחייה.

שערה כמו רוחות עזות בצמרות העצים,
פרוע וזועף מפיל אחריו עשרות אלפי פתיתים.

ערפל קל גולש על צווארה
כמו זיעה קלה, אחרי שאת שלה היא כבר גמרה.

נהר שקט זורם לאורך כל גבה.
בגל מלא צינה וכפור
הוא חותם לה מאחור.

אחר באות אדוות הרגליים.
מחליקות בהרמוניה מופתית את חלוקי הציפורניים.

ויש לה ביקוש באלפי ארצות מדבר
אך רק בחורף היא תרצה -
אהובה מזה מכבר.