"לפני הרבה הרבה שנים, בתוך יער עבות, היה כפר נסתר -

אני מוצאת אותו בין תעלות הזיכרון
מחביאה שרצים שיוצאים מהשיחים
כיסאות נופלים בתוך בתים מתפוררים
אין עוד סודות ליקום. אין עוד סודות בשבילי.

ימים יעברו ויגידו
אם טוב או כי רע.

אנשים בלי פרצוף ברחוב ללא שם
ואין אף אחד אשם. אין אף אחד אשם.
על ספות נוחות פחות לפעמים יותר
אשב ואספר. אשב ואספר.

אצייר חיים של תהילה וזוהר בתוך
ביצה עם נסיכה נורא יפה
ואיך אכווץ את השלם אל הרבע
אולי ארעיב את עצמי. ארעיב את עצמי.

מדרכות עוד יובילו אל השיגעון,
אל אותו כפר מדובר.

שבו חיים יוצרים כחולים קטנטנים. קראו להם דרדסים"