קחי לך ילדה ארבעה או שישה.
קחי לך אישה שמונה או תשעה.
על עצים שם צומחים תפוזי הזהב.
את חייבת לבדוק או לחשוב עם עצמך.
את חייבת לשתוק או לספור עד מאה.
היא תבוא בו תבוא, אלינו הסערה. תחשבי לך ילדה על אהבה כה
גדולה.
תחשבי שם אישה, איך לך שם בערה ונמחקה החרפה.
כי זמנך הוא זמני וזמני הוא זמנך.
שוב תרוצי ותיסעי, ותגיעי ואולי תספיקי.
כי זמנך הוא זמני וזמני הוא זמנך.
השעון מתקתק, עוד דקה ודקה, עוד שעה ויממה.
את חייבת לרוץ אין לך זמן שם לחשוב.
את חייבת להספיק עוד חבר ומכר. עוד אחד שנשכח ואחר שסתם עבר.
כי זמנך כה יקר, וזמני סתם עבר.
מביטה בשעון ורוצה עוד פזמון.
לא מסתכלת ימינה ושמאלה, לפעמים גם לא אחורה.
חברים יש המון, בלי לספור כבר הגעת למיליון.
כי זמנך הוא זמני וזמני הוא זמנך.
כבר עייפתי לרוץ במירוץ לעבר השום מקום.
מפיקה עוד אירוע, רוצה עוד שימוע.
תגידי ילדה, האם ראית כבר את האישה שפיסלה עוד כיבשה.
בין ימים עמוסים, את תרוצי בעמק ותיסעי אל העיר, ותשבי על בציר
שנקטף כבר מזמן.
השעון מתקתק לך ילדה והפכת לאישה.
שם לרוץ להספיק עוד משימה ולקחת נשימה.
רק תגידי אישה אם ויתרת על אהבה לטובת עוד חברה.
כי זמנך הוא זמני וזמני הוא זמנך.
כי מזגך כה קצר ואיתך הוא נשאר.
את צדי הדרך, את יופיים של העומדים, את רצונם של השותקים
כבר ראית או שמעת.
כי זמנך הוא זמני וזמני הוא זמנך.
השעון מתקתק ואולי לא עוצר.
כי זמנך הוא זמני וזמני הוא זמנך.