תסביך שמשוני אחד
הגברים והנשים עדיין
מגדלים מחלפות פאר
הם מקווים, לכוח אחר
שיבוא וישהה במחיצה
שייתן להם יותר מסתם חולצה
לקרוע באוויר האלילי
במארב גזירות חצי לילי
הגברים והנשים עדיין
מגדלים שיער דוהר
הם מייחלים, להארה בגוף אחר
שתבוא ותלפף אותם בקריצה
שתתן להם יותר מסתם ריצה
מול ההמון שגם כך הוא אווילי
במארב גזירות גלוי, חצי פלילי
אותו מכניזם בעייתי (לדן הקטן)
האישה הנוכחית קיבלה
ספרי שירה - בקשות מחילה
האישה הנוכחית קיבלה
ספרי שירה - במקום בחילה
האישה העתידית תדרוש
ספרי שירה - במקום מלכוש
האישה העתידית תדרוש
ספרי שירה - בתשלומים מראש
האישה מהעבר תבחר
ספר דק של איש יקר
ובפנים שירת עקר
מהולל ומחוזר
קטמין-קטמון
באוטובוס של השכונות העניות
נרקומן מזדקן ואמו הצעירה
יושבים אחד
מול השנייה
הוא קהה ומר כמו החומר החי בתוכו
היא קשה ודלילה
כמו מה שחי בה.
באוטובוס של השכונות העניות,
נרקומן מסיר שרשרת זהב
מצווארה של אם,
מקרית לגמרי,
ומבטיח שיחזיר כשיוכל.
האם מביטה בי מיואשת
ומחכה שאעשה משהו.
אני מדבר אליו שני רגעים
והוא נמלט בדלת הקדמית
עם השרשרת
וכמה שקלים שהספיק לחטוף
מאצל הנהג
באוטובוס של השכונות העניות
אני נמלט מפני הסחות הדעת
דמי בראשי
והראשון שיצא לקראתי
אהרוג אותו ואבשל לאלוהים
ארוחה מפוארת
יין ופטם צעיר אנושי
שאלוהים ישבע
ויניח לנו כבר
קופצניות במערכה הראשונה
ומה אם אני כותב שירה
לא שלווה
לא מדויקת
לא משוחזרת
מהירה וקרה
ניתנת לשליפה והחזרה
מה אם אני
נערה צעירה
בגגו של מבנה
ואין איש מלבדי
שיציל או יקנה
שירות אחרון של גופי
ודי
שיר, מציצה, או סתם
שיר מהיר מדי
ריוויינד(פאסט פורוורד)
אקדח שירה במערכה השלישית
נראה בראשונה
מישהו ראה ושתק
מישהו ידע ומחק
וכל אקדח יורה
בכל מערכה שהיא
היה מונח על השולחן
היה מובחן
ואת זה צריך לומר כעת
במקום לנשוך את קצה העט
ולהתחרט
מחר
וגם אני הבוקר הזה
נולד חדש
שותק מורעש
המים הקרירים כבר ממתינים לי
הפרנויה שלי רובוטית
ואני חורק
עד עצירה כאוטית
יש התרחשות הבוקר
מקוטעת מקרטעת
יש התלקחות הבוקר
משופעת מופתעת
יש בית זעיר
ומכונות ישנות
יש מילים ויש עיר
והשראות מתחננות
ערבי השירה
מתוקים מתמיד
עוגיות ממולאות
ומיצים טבעיים
אנשים מרוקנים
ומשוררים לא כנים
ותכשיטים וגאווה
ודיונים מקצועיים
על אורך השורות
ועומק החרוז
את ואני בתור קהל יושבים
ומפתחים קצת בוז
קצת קשיח
קצת גמיש
עדיין פלסטיק
לא לדאוג
עוד חודש שוב כאן נתכנס
את הקיום הקל לחגוג
לכל עיר יש את
יחצן קרבות השירה שלה
לכל עיר
מפרש השירה היידית המחורבנת
שלה
לכל עיר יש
אחד כזה
אחת כזאת
סטייל דון קינג
מקדם קרבות שירה
צבעוני עד קשקוש
משמיע רשרוש
ומחייך
נשות העיר סוגדות למארגן כזה
מתחננות אליו שיפרסם
מתפללות שיכרסם
שורה מכאן, שורה משם
האף שלו נקי תמיד - בלי שטף דם
הוא עצמו היה שוחט אותן
כדי לברוח מכל זה
בחלומי
אני בעיר הרעה
מחטים זעירות מונחות על הלשון
ואל אס די נוזלי
מפזר את חלקיקי החומר
מהם אני עשוי
מהם אני בדוי
למציאות מתלקחת
בלי לקחת שבויים
בחלומי
העיר הגדולה רעה מתמיד
מתה בגופה
אבל חיה בנפשה
ואין לי מקלט גרעיני
להימלט אליו
מעצמי וממנה
אפשרות סיום
אלוהים לא עונה
הוא מענה אותי
בחבל שבקצהו מסמרים
אני חנוק מדמעות
והיום יפה כל כך
חלומותיי קרים
ומשהו נוטף ממני בלי הפסקה
שמיכות עבות של ייאוש
מגרות את אלרגיית הפרווה שלי
וכל הימים הם יום שלישי
פעמיים
כי רע | 