השתיקה שלך נשמעת לי היום,
כמו השקט של הסתיו
לפני סערת החורף הגדולה.
כמו גלים הנדחפים לחוף,
וסוחפים איתם אל תוך הים
את שארית חייהם,
את שארית כוחותיהם.

מן ערב סתיו חורפי כזה ,
עת אני פוסעת על חוף ים
כשרק את הגלים והשחפים ניתן לשמוע,
ואת העצב של החול ניתן לראות,
עת מנסה הוא לאחוז לשווא בגל
ומבקש שיקחהו גם אל המצולות.

רק גלים יודעים לשתוק ככה,
לוקחים אותם, את הסודות
איתם אל המצולות.

והחול שתמיד נשאר פה מאחור,
רק הוא נשאר על הגעגוע לספר
ועל סודות השקט של הים לרמוז...