עומדת על מסלול ההמראה, רוצה לפרוש כנפיים. אך הניצוץ שבך כבה,
אין רעל בעיניים. נגמרת כמו המים, מתעופפת כמו החול. חושבת
שתצליחי לסיים את המחול. אבן בדרך הייתה, נתקעת בה עם רגלך,
נפלת ארצה עם פנייך. ובשובך -
ניסית לחזור אל הדבר ממנו באת. אך אין בידך את האפשרות, והלב
צועק "לא את!". קיווית שתתעלי על כל הרע בדרך, אך בעינייך
דמעה. סוגרת את הדלת. חוזרת לעבר, כל לילה שוב כמו פעם. והחיוך
כבר לא עוזר, כי בלבך רק זעם.
תסכול הוא זה שמערפל חושייך, "השתחררי מהפחדים", אך הם חזרו
אלייך. ניסית למרות הידיעה שיהיה קשה. עכשיו גופך זרוק בחול
כמעט ולא נושם. חושבת שסופך מגיע, אולי כבר מצפה. אך אין
ציפיות בעולם, כבר אין פה שום תקווה. |