מחלתו הדחוסה של רב-הטבחים גרוניצקי,
נפתחת עלינו כמו סיר-לחץ מלהט.
היא נשרקת לחלל המטבח,
מלחלחת כיריים בפרצי-קיטור הדוקים,
קיטורים ושיעול, ועסיס חיידקים בקדירה.
בבוקר הבא, כבר יידע נער-הטבחים החדש,
לא לשאול בשנית,
את מר גרוניצקי לשלומו.
רצף שריקותיו של רב-הטבחים גרוניצקי
נשמע כמו 'היום,
נכין ברד-תפוזים ספרדי!'
ונער-הטבחים החדש, בתמימותו הנקלפת,
אץ-נמרץ לקלף תפוזים.
אני, באין אוני תחת אוזני, מקשיב חרישית
ומבכה על הבאות.
'זה ייגמר בבכי', מתנבאים בצלצלים במגירה
ומרקחת הפלפלים געשה כמרקחה.
גם רקדניה-המאוירים של המלחייה
כבר מכירים את הצעד הבא בריקוד
(צעד תימני ברגל קרושה),
אני מרכין את ראשי וממתין להכפשה.
מחלתו של רב-הטבחים גרוניצקי מביאה אותו אליי,
עולה בתעלות גרונו, מסתננת בין שיניו,
גוזרת עליי לטחון מים,
עבור ברד ספרדי,
עד להמשך חיי. |