לא עת שמחה או עת מרגוע
בנפתולי גורל מוטל כמשורר
תשוקתי אליך, מזור לגוף פגוע
לו רק הייתי כאותו אחד אחר
שאלות כמסמרות אשר צולבות נפשי
פצעי אותה תשוקה, אינן נותנות מנוח
ומראת המציאות מבליטה את הנשי
לו ניתן, רק עוד בדל אחד של כוח
לו רק ניתן אותך לשכוח
לשכוח
לשכוח
ולברוח
נפש מעוכלת מתפוררת למגע
בחומצת פרי אהבתי הבאושה
לזכר אותו הליל דמי אינו נרגע
הלוואי והסתפקתי באהבת אישה
דמיונות של שווא באשר הנך
מתעמרות, מצליפות ואין יותר מנוח
וביום חגך לא אני הוא חתנך
ניצב בוער מולך ולא רוצה לשכוח
רק לשכוח
לשכוח
לשכוח
ולתוך האין ממך לברוח
© כל הזכויות שמורות לרונן
|
