עיניי אינן נעצמות בחושבי עלייך,
זוהר פנייך אשר הפך לשחור עיניי.
את מביטה בחיוך,
אך עליי לא תתעלי, אני יודעת,
קוראת רמיזותייך,
בעיניים שורות של משפטי סרק
עוברות בירכיים של השפוטה ליופייך
היום.
הלילה, לא הלילה, אף פעם,
לא אטעם את נחישותך
ישנן הניתנות למריחה קלה,
אין זו אני,
כסלע מול מטר חניתות אעמוד.
ביודעך כי שאפתי להביט בחום עינייך
אך לא הקשבת להמשך...
וירדה נפשי מגעגוע,
ונספתה האהבה.

הקדש לא מפורט,
נגיד שלשני המינים יחד.