שבע וחצי בערב
זו שעה מצויינת
לכתוב שירה
הכבסים מטפטפים
בין כתלי הבית
משהו זה עתה
יצא
מהתנור

שבע וחצי בערב
זו שעה נפלאה
לקרוא שירה
להרהר במה
שעבר עליי
ועליך
ושוב עליי
מאז מאי של השנה
שעברה

שבע וחצי בערב
אנשים יאכלו ארוחה
ימתינו למהדורה
יונית תהייה דרמטית
הערב אני מרגישה
את זה בא

אני אכתוב משהו
כדי לזכור משהו
שנשכח מעימך
ושאני צריכה
לזכור

לכל מי שהיה מבקש
הייתי נותנת
נותנת הייתי
לכל מי
שהיה
(מבקש)

עד ש
נגמר לי
זה לא ש
לא רציתי
לא יכולתי
לא היה
לי אפילו מעט לא
היה

אם כבר להרוג את עצמי
אז רק ברכות
אין קץ
לא בחפצים החדים
ולא באלו הקהים
לא בלהבות המשתלחות
לא לבתר לחתיכות
לא להשחית
את העור הבהיר

אולי גופי הצעיר
עוד יהיה שימושי
עבור מישהו

לשאת את האלוהות
על הכתפיים האלה
הייתי רוצה שתוכל
לשאת את האלוהות
על הכתפיים האלה

יש מסיבה בשמיים
מלאכים רוקדים
ואני מדמיינת אותם
צלולי מבט
אדומי עיניים
כיפות ברסלביות לראשם
ואין
ייאוש בעולם
(אני אוהבת משפטים שמכילים דברים
והיפוכם)

כל הסימנים מראים
שתצא מזה
שבקרוב
תצא מזה ושאני
אתמלא באלוהים רחמן
שומע תפילה

ברוך אתה

אני חייבת להשלים עם זה
שהשירה המשמעותית ביותר שאכתוב לא
תכתב לעולם
השירה המשמעותית ביותר שאכתוב
תשאר היגד
לא מתועד
שיתמוסס
כזנב עשן הנפלט ממנועיו
של כלי תעופה
אהובי, רק אתה יכול
להבחין בה ולראות
לרגע
כמה היא יפה

אני משוחחת עם מקלדת
בקרוב אבי ישוחח עם כסא
גלגלים
(אולי על קנאה לרגליים)
אני משוחחת עם מקלדת
במקום לדבר
עם אלוהים