דמויות:
מארח
אורח

המקום: ביתו של המארח

מסך:
נשמע צלצול פעמון
מארח: (נכנס) רק רגע. (ניגש לדלת. פותח אותה)
אורח: (נכנס) שלום.
מארח: שלום וברכה.
אורח: איזו ברכה, יא עוואר? איזו? כל יומיים צריך לקרוא משהו
אחר בחדשות שמוציא לי את כל השמחה מהחיים.
מארח: נכון, חוסר התחשבות מצדי. אולי תשב?
אורח: תודה. (מתיישב)
מארח: משהו לשתות.
אורח: זפת, נפט, סולר. משהו רעיל בקיצור.
מארח: אני יכול לתת לך את הקפה שאשתי עושה.
אורח: יכול להיות מצוין.
מארח: בסדר. (יוצא) אז מה מדכא אותך הפעם?
אורח: אני יודע? ממשלה, מוות בנסיבות טרגיות, הדברים
הרגילים.
מארח: (נכנס עם ספל קפה בידו) ואין איזה משהו שמביא לך
אושר.
אורח: לראות את אור הבוקר כשאני קם.
מארח: אז למה להיות מצוברח? (נותן לאורח את ספל הקפה.
מתיישב)
אורח: קודם כל אחרי שאני רואה את האור אני צריך להסתובב
ולראות את אשתי.
מארח: מהתחלה לא הבנתי מה עשית איתה.
אורח: זה היה או זה או שכל הפשע המאורגן עושה עליי אמבוש.
במבט לאחור היה עדיף האמבוש. בקיצור, אחרי שאני צריך לראות
אותה אני צריך לבדוק בעיתון בשבילה אם אחד מהחברים המפגרים שלה
נעצר. (שותה מהקפה סוף-סוף) טעים דווקא.
מארח: אתה עושה צחוק? האחרון ששתה מזה לא חזר הנה יותר.
אורח: לעומת הקפה של אשתי זה בסדר גמור. האמת שזה דווקא דומה
לשלה, אבל זה כבר לא עובד. צריך משהו אחר להרעלה.
מארח: יש לי פה חומרי ניקוי.
אורח: אשתי עושה מזה את הקפה שלה, זה לא יעזור.
מארח: גם שלי עושה את זה ככה. אולי תנסה להסתכל על הצד היפה
של החיים: אתה נשוי -
אורח: עדיף להינשא לחזיר מאשר לבהמה הזאת שבמקום מנורת קריאה
יש לה ליד המיטה אקדח.
מארח: לא נתת לי לסיים את המשפט. אתה נשוי לאישה עקרה.
אורח: אתמול נכנסה להיריון, הזונה.
מארח: ממך?
אורח: נראה לך? הפכה אותי לאימפוטנט, הפרה. אני מרשה לה ללכת
לבגוד בי עם כל שאר העולם. ככה היא פחות בבית.
מארח: לא יכול להיות שהכל רע.
אורח: נחמד מדי פעם לבוא לפה, אבל כל פעם מחדש אתה לא מצליח
להרעיל אותי. נדפקתי חזק, אני. גם בבית זבל וגם במדינה זבל.
מארח: חבר, כל העולם מכוסה בזבל. לא שמעת על אפקט החממה?
אורח: אז תביא לי לשתות  קצת דלק, לפחות אתה תזהם פחות את
הסביבה.
מארח: תמיד אפשר לקנות חדש, אתה יודע.
אורח: אתה מעצבן. אתה לא מצליח להזדהות עם הקוטריות
הישראלית. תחיה קצת! איפה אתה חושב שאתה? בשוויץ?
מארח: חוסך. עוד שנתיים אולי.
אורח: כן, בטח. תיסע לשוויץ, חתיכת חולירע!
מארח: מי אתה, קוטר, שתקרא לי חולירע?
אורח: אני קוטר וכקוטר יש לי את הזכות לקטר ולומר לך שאתה
חולירע קטן!
מארח: אני? אתה לא מסוגל ליהנות מהחיים. רק להתלונן אתה
יודע.
אורח: וכך אני מגלה פטריוטיות! מזדהה עם העם הישראלי הקוטר
והמתלונן! אנחנו היהודים עם של דיבורים, לא של מעשים!
מארח: ומה עם הרצל?
אורח: צודק, אז הישראלים הם לא עם של מעשים!
מארח: שטויות במיץ! נראה לי שבמלחמות לא רק דיברנו אלא גם
עשינו!
אורח: באמת? אתה הלכת ותקעת את כדורי הרובה שלך ביד בכל לב
של האויבים שלנו?! לא נראה לי! הרובה עושה בשבילנו! כמו שאנחנו
מצפים שארצות הברית והאו"ם יעשו בשבילנו!
מארח: בסדר, עכשיו אתה סתם מבלבל את המוח! הישראלים עשו
הרבה!
אורח: אולי כלפי חוץ. בפנים אנחנו לא עושים כלום! רק מקטרים
ומחכים שיבוא מושיע. פה שביתה ושם שביתה, אבל מה זה?! גם אי
עשייה! איך נפלתי דווקא על המדינה הזאת, איך?!
מארח: יש כמה שעשו הפגנות, אתה יודע. גרמו למהפכים שלמים.
אורח: היו. היום מי מצליח לעשות מהפך? תבוא עם טנק לא יקרה
שום מהפך!
מארח: זה לא שאתה עושה יותר.
אורח: וככה אני פטריוט. חוץ מזה, גם אתה לא עושה הרבה.
מארח: למה לא? נמאס לי מאשתי? זרקתי אותה. עלה לי שלושים אלף
שקל, אבל זרקתי אותה. רק הספל קפה שנתתי לך נשאר פה, דיי פחדתי
לשפוך אותו לכיור ולהמיס אותו.
אורח: בן כמה הקפה הזה?
מארח: שנתיים.
אורח: לפני שנתיים התחתנתי. מעניין. איך קראו לאשתך? (לוגם
עוד קצת מהקפה)
מארח: שולה קריים. עכשיו שולה קריים-כץ.
אורח: (יורק את הקפה בהפתעה) שולה קריים-כץ?!
מארח: מה, אתה מכיר אותה?
אורח: זה למה מוטב שהישראלי רק ידבר ולא יעשה!
מסך