[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שמעון עובד
/
בראמי

"אני מודה לאלוקים שנתן לי אפשרות לממן את התכונה הלארג'ית
שבי..."
אני מצטט את ז'אקו איש סרסל  ורושם לי באותה נשימה
ש-"אני מודה לאלוקים על שאיפשר לי להכיר איש אמיתי שכזה".
בימים של תחילת שנות השמונים נהגנו אשתי דאז ואנכי לבקר את
הוריה יחד עם שני בני לקידוש וארוחת ליל שבת. לאותו הערב
המסופר, כך נודע לי, תצטרף לשולחן אורחת מצרפת. עניין שלא עשה
עלי רושם מיוחד עד שראיתי והתרשמתי מאורחות האורחת הזו. קלוד -
זה היה שמה. אך ככל ששמעתי פניות אליה שמעתי שם חיבה "קלו-קלו"
או "טאטא קלוקלו".
אני שראיתי בשפה הצרפתית שפה נעימה מנוגנת להפליא עם טונים
מדהימים, לא למדתי את השפה. מפליא. כל כך הרשימה אותי השפה
ובאותה המידה התעלמתי מהצורך ללמוד אותה. אשתי דאז דיברה אותה
ושוחחה בה עם הוריה כשאני נהניתי מן המלודיה הניגונית וסבלתי
מהאפשרות שאולי הם "מוכרים אותי" בחסות השפה העלומה לי. לו רק
השכלתי יכול שהייתי יוצא עם מטען אינטלקטואלי אמיתי ממערכת
נישואי. אך חווית הילדים הייתה הכל שקיבלתי וזה ממש ובאמיתי -
המון.
קלוד. באותה הדרת צליל שבה נאמר השם, תרשו לעצמכם לדמיין אישה
הדורה. שפת פניה החלקות דיברה על מידותיה, הרבה מעבר לכפי
שדיברו על יופייה. היא הייתה אישה יפה. זכרתי את מילות התנ"ך
"יפת תואר ויפת מראה", ומצאתי אותן מתאימות להגדרתה. פניה
חלקות, שיערה היה שטני שהודגש בכימיקלים כבלונד שיצר מעין מפלי
זהב על פניה שכל כך וברציפות הביעו מידות טובות.
שפת הורי לבית ילדותי הייתה משהו בין איטלקית לערבית
טריפוליטאית כשגם כאן אני כנוע לציין, נאמן לאופי הלוזר שלי.
גם איטלקית לא ספגתי, הגם שדרך ניגונה הוציא אותי מדעתי. לימים
הקשבתי שעות ללא הבחנה לשירים איטלקיים נפוליטניים והתמוגגתי
ממבנה המילים מבלי להבין את תוכנן. אופן ההיגוי והניגון של
המילה היו מספיקים לי כדי ליצור בי חווית שפה אמיתית. שפה
אנרגטית ומלודית להפליא.
את הערבית ידעתי. לא לעומקה, אבל בשפה זו יכולתי להבין עיקרי
דברים וכשהייתי דובר אותה נשמעתי מגוחך להפליא. שפתי הייתה
חסרה את אופן ההיגוי המדוקדק ככל שנגעה לדיוקי השימוש בעומק
הגרון. כאן, אני מודה, למרות חשיבות השפה הערבית בהקשר לסיפורי
זה ואף בהקשר של מקצועי לחיים שדרש הפעלת דוברי-ערבית. את השפה
הזו שנאתי! או לפחות לא ממש אהבתי. ככל שצרפתית ואיטלקית גרמו
לי לדמיין באלט ניגוני כאן דמיינתי פחחים דופקים בראש עם
הפסקות של גרפסים ועוד שלל מרעין.
ערבית. ככל שהיא הייתה שגורה בשפתי ברמה כל-כך מקורטעת, הרי
שזו אפשרה לי לתקשר עם האורחת ולימים גם עם בעלה הלוא הוא
ז'אקו המדובר. בעל בעמיו.
קלוד סיפרה כי היא באה לישראל במשלחת של נשים בלבד, כיוצאות
מועדון ויצו בסרסל. את סרסל הכרתי לימים כעיירה המשופעת רובה
ככולה ביהודים תושבי צרפת. עיירה אשר במושגים שלנו היא עיר
ואם. מכל מקום, סרסל סמוכה לפאריס מרחק של נסיעה קלה.
עוד הסתבר לי במהלך הערב כי האורחת אינה קרובת משפחה כלל
ועיקר. היא הייתה הבת של מי שהחזיקה וגידלה את חמתי בביתה בימי
ילדותם, ומאז היו המשפחות בקשר. נוכחותה של קלוד השרתה הרגשה
של עילוי לעומת ערב רגיל של ארוחת ליל שישי. היא עברה לדבר
ערבית ככל שהשיחה נסבה לנושאי התעניינותי שלי, קסם שהסתיים בכך
שהצעתי לה כי נכון ליום המחר, שבת קודש, תחכה היא בלובי המלון
בתל אביב, משם אבוא לקחת אותה, נצרף את אשתי ושני הספקי ילדי
הבוגרים וניסע לטייל לצפון. היא שמחה לאפשרות. ככה נפרדנו.
עד לבוקר יום המחרת ניקרה בי המחשבה לאן בדיוק ניסע, שהרי בוש
אני להודות כי כל שידעתי על "גיאוגרפיה" זה רק ל...איית  את
המילה. אך מאידך ראיתי צורך ועובדה שכך להמשיך את חווית
ההיכרות עם האישה החסודה והנעימה שהכרנו. אשתי ברכה על הסיכום.
בבית דפדפתי עלון של ישראכארט שהציע מבצע לנופשי חמת טבריה
הצעירה. מן חבילת בילוי שכללה כניסה למרחצאות ארוחת צהריים
וטיפול מסג'. כדין המקום. עניין שלא ידעתי לגביו למעט תמונה
פרסומית יפה של אולם הרחצה. בבוקר מוקדם, קודם יציאתי, התקשרתי
למלון להעיר אותה וביקשתי כי תביא עימה בגד ים. או אז ביקשה
היא לצרף את חברתה עימה, עניין שיצר רכב מלא בתקן מטיילם מלא.
טבריה. שיחה קצרה עם יודע דבר והבנתי איך הכי נכון להגיע.
בכניסה לעיר נכוונתי למבנה המדובר. גיהצתי הכרטיס והנה כולנו
בפנים. ככל שהקדמנו כבר היה המקום מאויש נופשים.
דקות של מה בכך במתחם המלתחה ואנחנו כבר במים.
מים של מרחצאות חמים. המים בבריכה היו חמים. היה מפליא להבין
כי ככה הם שופעים מבטן האדמה. מים חמים ברמה המתאימה כל כך
לחום גוף האדם. כאילו יד מכוונת בדקה מהו החום האופטימאלי לגוף
האדם וסובבה את הווסת השמימי הזה והנה קיבלנו מים נעימים כל
כך. ואם בזה לא די אז הוספו עוד "על-הדרך" למים האלו מיני
מינרלים. הבריכה לא הייתה עמוקה מדי ואפשרה השתכשכות נעימה בכל
מקום. מבט בפני אורחי הראה התלהבות התחלתית מטבע המים במקום.
הם דיברו על כך שלמעשה עיר המטרופולין פאריס שופעת כל שבעולם
אך חשוכת ים, ובריכות הן נחלת מעטים. לוח הזמנים העסקני של
האורחת לא הכליל חוויות מים, הגם שידעה לשחות וליהנות מהמצב
שהוכתב לחוויית היום. הבריכה הייתה מבונה בתוך המבנה ונמשכה
החוצה אל מתחת לפני השמים אך וילון של רצועות ניילון שקוף ועבה
כיסה פתח ענק ושמר על החום במקום. הוילון איפשר לכל המעוניין
לצאת מתחום המבנה אל המשך הבריכה בחוץ, שם חיכתה ההפתעה
האמיתית ליום זה. התחום החיצוני כלל בדופנותיו ג'טים של סילוני
מים, חמים כמובן. כיפת השמים נראתה הדורה בעננים שחורים שהשרו
הרגשה נעימה ללא בוהק. או אז, כשעודנו מעכלים את נעימות המים,
נפתחו באחת ארובות השמיים וגשם עז ניתך. שעה ארוכה של גשם מים
קרים על ראשינו כשהגוף כולו נתון במים חמים ונעימים. רגעים של
אושר אמיתי. כאילו חוויה מושלמת שבה חברו כל מכמני הטבע מבטן
האדמה ומרקיע השמים לאפשר חוויה ראויה. האורחות צחקקו בהנאה,
תרגום לעברית הסביר לי שהן שמחות על בחירת היום שהנה זה להן
יום נפלא. קלוד הפליאה לספר כי "תפרה" את כל העולם כמעט בטיולי
אורך ורוחב וחוותה חוויות של היכרות עם תרבויות שונות ועלומות
אך הבילוי הנוכחי מצוין לחוויה שמימית. נהניתי לדעת זאת. יותר
מכפי שנהניתי בעצמי, אהבתי שבעתיים לדעת כי כולם ובעיקר קלוד,
נהנים.
ארוחת הצהריים שפעה אלמנטים ישראליים כמו חומוס וטחינה וסלט
ערבי חתוך דק כשבעיקרית  הוגשו דגי פורל ממעיינות הדן. ארוחה
שופעת הנאת טעמים שהסתיימה בתה נענע מלווה בקלאוות, כיאה ליום
חורף חמים וכיאה לממיס שומנים ושטיפת קווים.
אחר הצהריים. האורחות נטו עם אשתי דאז, הלוא היא גרושתי ואם
ילדי, לעיסוי הגוף המדובר.
עיסוי הידוע בעולם בתכשירי העיסוי הטבעיים, הכוללים מינרלים
הטובים לעור הגוף ולאיבריו פנימה. סימנתי גם את זה כנדבך הנאה
נוסף של אותו יום מיוחד. ההשתכשכות האחרונה נמשכה להם בזמן בו
שהיתי ברכב אשר בחנייה, שם השכבתי את משענת הכיסא לרכוש פוליסת
ערנות לדרך החזרה. שהלא יום השבת ככל שיהיה אפילו ריק מפעילות
חזקה, שיכלול מנוחת סיאסטה לא כל שכן טיול וחוויות שכאלו ראוי
שיסתיימו בנסיעה בטוחה בדרך החזרה.
את השם ז'אקו שמעתי כבר בביקור ערב השבת, אך להכיר את האיש
זכיתי.בקיץ בו נסענו אשתי ואני לאירופה ובליבה פאריס, שם שהינו
במלון בינוני סמוך לבניין האופרה. אך השהות החוויתית מבחינת
השפע הרוחני ואיכות הזמן היו השעות בהן היינו עם ז'אקו ואשתו
קלוד. לעיתים גם במחיצת ילדיה המדהימים כל אחד בדרכו. הגם
שכולם היו מכניסי אורחים ומסבירי פנים הרי שהוזהרו מראש כי אני
הוא-הוא האיש המסופר אשר הקנה לאם הבית הקודקודית המכובדה עד
למאוד - קלוקלו את חוויית חייה בכל הזמנים. יום  טברייני
במרחצאות האלוהים.
ז'אקו היה איש עשיר. הוא סחר בבדי טקסטיל עבור מעביד מסוים, אך
שכרו היה פונקציה של הצלחה. לאופי האיש המושג  "הצלחה" היה
עניין ברור. הוא היה כל כך מקובל מבחינה חברתית שאנשים אהבו את
קירבתו ועניינים של עסקים רק הוקלו עקב האופן בו הצליח למגנט
אליו חברה. ככל שאהבו להיות איתו ככה אהבו לסחור עימו. כספים
היו עניין שבשפע המצוי בכל מקום והאיש היה פזרן בנתינה מוגזמת
וללא חשבון.
נהנתנותו מן החיים לא ידעה חשבון. בית הקרקע בסרסל ידע שפע
אמיתי אך מעל לכל הפשטות, התום שבפשטות. ז'אקו ידע לשמח אנשים
וכל חוויית השהות עם האיש רק חיזקה את מיוחדותו בעיניי. יום
שישי מסוים נסענו את הדרך לסרסל, חלון הגג במרצדס נפתח אל שמיו
ומוסיקה ערבית של פריד אל-אטראש הוגברה ומאהוואלים התנגנו לתוך
מנגינה מתפתחת שהפליאה לשגע את הבן-אדם. וכמו במתנה אלוהית,
נזדמנה לו לאיש צומת מרומזרת אדום אשר אפשרה לו לצאת את כסא
הנהג שלא יכל להכיל את ריקוד המוסיקה האדירה, הוא יצא אל
הכביש, פורש כפותיו ונענע את ישבנו ופניו הביעו את כל טוב
הרגשתו. האיש רקד את תוכן השיר ואת שפע המנגינה האוריינטאלית
המיוחדת הזו. כמו יד מכוונת היה הירוק להתחלף ברגע שנכנס חזרה
להמשיך את הנסיעה. תזזית התנהגותית יפה וספונטאנית שבאה משמחת
חיים אמיתית. ז'אקו לא חישבן לטורי הרכבים המשתוממים מצדדיו.
הוא ידע כי אין להתבייש ומי שלא היה מסוגל לחקות אותו ודאי
סימן לעצמו כמה הוא מפסיד. בשיא ההיכרות עימו ענה הוא לשאלה
שהולידה את אמרת הרישא: "איהך אין הוא מחושב וכספו כמו ניזרק
כמים...". פעם קלט מבט מתעניין של אשתי בחלון ראווה וכמו מבין
הכל נכנס פנימה והורה למוכר לתת לה לאשתי שניים מזה, שניים מזה
וגם מזה ומזה. לנו רק נשאר לבדוק את המידות. ככה במסעדות וככה
בבילויי ערב במכמני ה "לידו" ומה לא. איש של נתינה פזרנית
לאורחיו ולמקורביו. נושא נתינתו לצדקה היה בבחינת הס מלדבר.
הוא היה ידוע בנתינת סתר. איש שנתינתו כמתנת ליבו ישירות לידי
המקבל הנזקק.
הערך המוסף של יחסו אלי היה מיוחד ובולט, היה לי ברור. אני
הייתי האיש אשר מצא את הקוד לפצח את צופן ההנאה של אהובתו אשתו
ברמות שהוא לא הצליח. הוא היה עבד לעניין לעשות אותה מרוצה
מהחיים איתו והיא ידעה שובע של אהבה אמיתית מהאיש המיוחד הזה.
אישה כל כך מיוחדת שזכתה לבחירת ליבה את איש חייה שהוביל אותה
בשפע כל לחוות תרבויות, משפחה וחיים טובים.
אהבתי. עד מאד אהבתי לראות זוגיות כל כך מושלמת, כניעה לאהבה
משולבת בחוסן גברי של נוכחות דומיננטית מחד, כל כך נוחה,
מאידך.
הוא הביט בי לענות לשאלת התם שהרהבתי עוז לשאול ובשטף של מה
בכך ענה לי את משפט המחץ. הודיתי לזיכרוני הטוב כי  יכולתי
לשנן את הדברים. לאחר שרשמתי אותם חשתי שזהו, אני אוחז במילים!
סימנתי לעצמי כי משפט חזק שכזה היה ראוי להיכנס לרשימת
הביטויים החזקים כדוגמת אמירות של גדולי עולם.
כל כך הרבה אנשים עשירים קמצנים וקטנוניים במקומותינו וכל כך
עניים וחסרי כל סביבנו. ויש בינינו בעלי תכונת נתינה שאין
הפרוטה בכיסם.
שילוב אלוהי של מתנת ההצלחה והעושר ושימושו כמענק לממן בו
תכונה קיימת של "לתת", הייתה כל כך ראויה לברכת האלוהים. דומה
היה שאם חס וחלילה לא הייתה ההצלחה מאירה לאיש זה את פניה הוא
היה סובל, כל כך סובל שרק העושר הציל את הסבל שהיה צפוי לו, כי
הנה באה הנתינה להיטיב את הרגשתו.
המתנה הייתה נחלת המקבל וזה היה שולי יחסית מבחינת ז'אקו.
ה"נתינה" למקבל ותחושת ההענקה הייתה תחום  ההנאה האמיתית שלו.
שם חגגה נפשו.
ואני שמח לי לרגע נתון זה שאלוהים בירך לי את יכולת הכתיבה
לעשות חסד לזכרם של זוג האנשים הללו, קלוד וז'אקו בראמי. משפחה
יפה שאיבדה את הוריה המדוברים במחלות של בגידת איברים, בשנות
החמישים לחייהם.
זוג שהאציל המון לתפישת חיי שלי, תפישה שגרמה לי לציין את
העובדה המעניינת. הגם שחיי האנשים היו קצרים, הרי שצמיגות
עשייתם הטובה להם ולסביבתם הפכה את חייהם ארוכים ומלאים מבחינת
תוכן הממש.

מנוי איתי וגמור, לביקורי הקרוב בפאריס, לעטוף בדפי הסיפור
שושנים גזורי כל עוקץ ולהניחם לאבן מצבתם.
יהי זכרם ברוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החבר של שלי,
אתה יכול איך
שהוא לקשר בין
שלי לביני?

אני חושבת שיש
לנו מכנה משותף

מוניקה לוינסקי


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/12/07 21:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שמעון עובד

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה