|
אין מה לומר
כמה בורקות עיני בת השלוש
וכמה דואב לבה הנשבר
במרוצת השנים תיזכר משתאה
כמה יפה היה
רגלו על המחרשה
בידיו המושכות
חיוכו בהילת השמש
כמו אל
כן.
כשהלך, והיא בת שלוש
שב
שבור ונכזב
מעולם לא סלחה לו
אולי עכשיו. |
|
|
ואז יוצא אחד
המהנדסים מתא
השירותים, דופק
על דלת השירותים
שממול ואומר
"כרטיס בבקשה"
מפקד אכזרית
לשעבר, מקלקל
פואנטות בהווה,
והפעם בטכניון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.