מצאתני ביער גוסס לאיטי,
מספיד ענפיי שהרימו ידיים
אז ליטפת את עלי השחורים, השבורים,
כרעת לצדי והשקית אותי מים.
ובבוקר הבא את חזרת אלי שוב,
עקרת מגזעי את כל מה שנרקב
והשקית אותי רק שהפעם בבכי -
בדמעות שקרעו לב של עץ מאוהב.
וככה המשכנו יותר משנה -
את הפחת בי חיים ואני לך הקשבתי
הענקתי לך כל שהייתי יכול -
צל, מחסה ופירות שטיפחתי.
הרחקתי חיות זוממות סכנה,
עיצבתי שבילים של עלים לרגליך,
נתתי לך אותי במתנה,
כשוטה האמנתי להצהרותיך
עד הלילה ההוא שהופעת עם גרזן
וכרתת אותי מהיסוד.
הלוואי והיית מותירה אותי אז
גוסס לבדי
אבל מת בכבוד |
