עוד מעט, כשאארוז אומץ, אכתוב לך.
מילים יפות ארוכות וכואבות.
עוד מעט כשאארוז מתנה, ליום שבו נכיר שנה,
אתן לך, כל כך הרבה דמעות.
בתוך שקית צלופן אם סרט יפה,
אחזיר לך את כל רגעי החולשה
אתן לך במתנה את שפתיי הרועדות
את עיניי הדומעות
את רגליי העייפות
את הלב שנתקע לי בגרון
את ידיי הלא יותר מחבקות
את בטני
שנישקת
אתן לך
אתן לך הכל
תשכח.
תקרע ממני
תקרע ממני כמו,
כמו סקוצ', כמו שעווה חמה בלב,
כמו פלסטר במקום כואב,
תקרע.
לא רוצה יותר
את חוסר האונים
את הכאב
את שורשיי הלבנים
את פעימות הלב,
אותך.
תשכח
וישכחו המנגינות שהשארת לי בראש
מזמזמות ממזמזות בלי הסכמה ורצון.
תשכיח ממני את המגע הרך
תחסוך ממני את דגדוג הזיפים
את הקול שלך, את הדיבור, הטון והמילים.
רק בבקשה, בדרך,
אל תאכל את מה שנשאר ממה שהייתי.
למרות שגם כזאת אני לא אשאר,
ואל תגיד לאף אחד שקצת בכיתי,
כי עדיין קשה לי לוותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.