רב שוניא ישב ושנה בגמרא, מסכת פסחים. הוא העביר את עיניו
מהטקסט התלמודי הצפוף כלפי מעלה ואחר כך שוב אל הטקסט התלמודי.
בית המדרש של הכולל היה צפוף. דאגותיו היו צפופות ורבות עד
מאוד. אב לשבעה ילדים היה. כיום בן שלושים וחמש. אשתו עבדה
כמזכירה במשרה חלקית והרוויחה רק משכורת מינימום. הוא קיבל
הקצבה של אלף חמש מאות שקלים. כמובן יש את הקצבה מביטוח לאומי,
אבל כל זאת אינו מספיק כשיש הוצאות בלתי צפויות. ובכלל כבר עשר
שנים שהם חיים בדירת שלושה חדרים. הילדים ישנים בסלון ובחדר
אחד יש שתי מיטות קומתיים. חובות לבנק יש בשפע.

"קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", חזר ושנה את הפסוק. הו
כמה שזה נכון!

"ומה נעשה. איך נחתן את שרוליק בעוד שנה? כבר מדברים בו
טובות!" אמר לזוגתו מירל'ה בעת שישנו במיטתם.

"אין כסף, אני יודעת. אבל בטח בהשם יהיה בסדר!"

"אני יודע שצריך לבטוח בהשם. אבל אני לא רואה בינתיים פיתרון.
אבא שלי ואבא שלך דואגים לעוד אחים. הם עוזרים למי שזקוק
יותר... אח אחחח. התחתנתי איתך בגיל שמונה עשרה. שבעה ילדים יש
לנו. שרוליק בישיבה גבוהה. מינדל לומדת בסמינר למורות בבני
ברק. אהרל'ה בישיבה גבוהה בירושלים... השם ישמור..." נאנח רב
שוניא ונאנחה אשתו.

אוזן לכותל. ודמעה אחת בודדה. רגליים טופפות, יחפות רחקו
משם...

אמא מירל'ה הגיעה בצעדים כושלים מן העבודה. עיניה טרוטות, היא
עוברת ליד תיבת הדואר. משהו הציץ משם. היא שלחה ידה אל התיבה
והוציאה משם מעטפה שהגיעה מתל אביב. היא חשה אל הבית. פותחת את
המעטפה וחושבת שהנה, עוד חשבון בלתי צפוי הגיע. אך הרגשת החשש
מפנה את מקומה להתפעלות: שטרות המסתכמים לכדי אלפיים שקלים
מזומנים מתגלגלים בין ידיה. ופתק:

"מתן בסתר - לבני משפחת רבינוביץ'"

כך מידי חודש בחודשו. מגיעים סכומים הולכים וגדלים מיד נעלמה
וטובה. והמצב הולך ומשתפר

יום אחד מגיעה מעטפה נוספת:

"מינדל מגלה חוסר ריכוז בלימודיה בסמינר. הישגיה יורדים..."

ובפאב אחד בעיר תל אביב. יד טובה מתחילה את צעדיה כיד האוחזת
במגש העמוס בירה וצ'יפס. הקול המתחבר אליה הוא קול נערה עדין
השואל להזמנה. מבט אחד או כמה מבטים ומענה אחד נתלה בה. היא
ממהרת ומוציאה מנות מן המטבח אל הסועדים היושבים. לעת תגיש את
החשבון. תקבל תשר יפה. בין אם עשרה שקלים או עשרים שקלים. היא
תטמון את התשר בכיסה. תעביר את ידיה על מכנסי הג'ינס החדשים
ותתרחק מן המקום מבט במראה. נערה רזה בעת מראה בהיר. חולצה
קצרה. מבט חיוור.חודש יותר מאוחר יתקצרו בגדיה, והיא תיראה ככל
הבנות העובדות במקום. לעת סיום העבודה תחליף את בגדיה לבגדים
צנועים יותר, תספור את סכום התשר ותשמח בחלקה, אחר כך תיקח
מונית לכיוון בני-ברק ושוב תהיה מינדל רבינוביץ'.