אני אסדוק
ואז אפער
תבניות שכוירו בעמל של שנים
אני אזעק תולעים
תולעים שאוכלות בי בטרם מותי
בכרסום טביעות אצבע
בקנה הנשימה
בנימי העיניים

אני חומר גלם
עפר ארץ
דומן חי
בן זקונים ליצחק
בכור פרעה
אמרר על מותי טרם עת
אצחקק כשאניח סכרים
כמנתב שיירת נמלים
עיוורות ורודפות חוש ריח
וכשיסטו אמעך באגודל
ותביעתי על הגופה, תלמי התולע

היישר אכוון
קדימה תדעו את הסוף
ואחורה תדעו את הקץ
אך עכשיו אתן רק שאלה
רק חידה בלי מבוא או סיכום
צורה בלי הקף
אור בלי עין
כלי בלי תכלית
רוקנו מכיסי מעילכן
זמן תמורה והקשר
ובואו אליי כחפים מעבר ועתיד
רק אז תלמדו
ואולי גם תשכילו ברבות הימים
לערום חלוקים בכניסה מפניי
לערום ולשתוק אילמים