פה הרים
קמים ונופלים כאימפריות
שטופות תאוות תהילה
אש גופרית מתפצחת כהד להבים
הבוקעים אדמה כחנית מפלחת
ליבות גיבורים, ריאה מגירה אוויר חם
ובינם לבינם
אנשים ככנימות על חוט שדרתו של עולם
ובטנם צבה
צדק, חמלה, גאווה ושעמום
פה אנשים
בני אדם, מחייכים זה לזה בבטחה
ותוהים איך מעבר לים
מעבר להר ועוד ים
מפחדים להשאיר את הדלת פתוחה
פן יבוא השד, פן תבוא הקרה
פן רעב, מגפה ואותות מלחמה
יתבשרו כמשחית, כדיין אחרון
מחייכים כשאני מספר
מצייקים בלשון
פה אני
נשען על גזע סחף
רפה באמונה
ותר אדוות כינרת אחרת
תוהה אם השכינה הייתה
או לא הייתה, בין אלף צעדיי
בין ים פחדי ודמעותיי
אשר ארזתי לתרמיל
למען יכו שורש בקרקע פוריה
שזורים תקוות של שווא למצוא
את שאבד
בארץ נוכריה