אני רוחץ ידי
מהבושה הציבורית
האחריות הקולקטיבית
והחובה האנושית
עכשיו, נקי כנף וצח לשון
חומק שלוחות של אור
ומבטים אשר תרים
אחר רע מרחוק
גורו בן מולדת
פתי רך לבב או
איש שיחה
וגם כשאשוב, לא אשוב
וכשאחזור אשאר
אחד אילמגידמפיסח
חסיד המיתולוגיה
חומק חרש בעד ביביי
הצחנה והכלימה
ניזון פגרי הגות צבויה מרקב
אורב בחשכה
ומחכה ליום, בו מים ישחקו את התומכות
וכל העיר תקרוס בזעקת אימים
ואז אזחל אל אור חיוור, כפרא הנולד
וארכוש מחדש
את הדיבור המחשבה והשירה.