|
פתאום אני כאן
למרות שאין מה לומר
עומד ומתבונן בך
בודד מהורהר
עוצר את הזמן
למרות שהוא כבר עבר
שוכח רק לרגע שם
את מה שנותר
וקולך שוב חרישי ודמותך לא ברוחי
וצורח בוא אתי בוא חזור אליי אחי
אך אתה רחוק מכאן ואני שוב מרוקן
ואין מי שיעזור כבר זוחל לתוך הבור
החושך ירד
למרות שאין לי כבר אור
שוקע בחיוך שלך
ששוב לא יחזור
עוזב את העיר
למרות שיש בה מקום
אבל כל כך צפוף לי כבר
מרוב כל החום
ואתה שותק סביב לא עונה ולא מגיב
וחושב שכבר נגמר ושזה כבר מאוחר
וחוזר אל חלומי מסתגר בתוך עצמי
והנפש שוב נשבר רק הבוקר שב נזכר |
|
|
לא, עדיין לא
גילינו את
משמעות היקום.
שני נזירים
טיבטים קוראים
את הסלוגנים
בזמן הפסקת אוכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.