|
עט לא יוצא את ביתי
פרט לשם כתיבת האני,
אף כאשר במנוחה ושנתי
מתקצרת, חולפת היותי.
העתיד נעלם מעיניי
כל רגע הופך להווה,
ההווה כנס מפניי
עם זיכרון שאותו חווה.
עת לעתיד נשקתי
והוא הפך להווה,
את ההווה חיבקתי
כאשר החליק על חזה.
מפנינו ניבט העבר
הסופר רגעים ללא סוף,
איש לא ידע הנותר
רק נדע שחולפים במסוף.
ללא עתיד והווה מסנוור
נדלג על אורחות החיים,
העבר הוא אשר יוותר
כמוטל באזור דמדומים...
8.9.07
|
|
|
פם אחת קניתי
מקרר.
הכל היה יפה
וטוב, ואז אישתי
באה וראתה
אותו.
איזה מקרר יפה,
היא אמרה.
חייכתי אליה
ואמרתי, כן,
קניתי אותו מיד
שניה.
היא הסתכלה עלי
ונתנה לי סטירה.
אח"כ הכניסה
אותי פנימה
והפילה את המקרר
מהחלון.
ואז התעוררתי
במקום כזה כתום,
שכתוב למעלה
"במה חדשה".
והשאר -
היסטוריה.
(אחד משחזר איך
הוא הגיע לכאן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.