|
ים של שתיקות ים אהבות
פרחי אביב שזורי ריחות
ולבבות מלאי רגשות (ג-שוואית)
הכול גועש בעולמות
נעורים זורמים בהפוגות
את ואני שקועי תשוקות
מעל בשמי הלהבות
נוף הררי ותהומות
ואז נעור עולם בשיר
לפתע רץ לו ומעיר
שוב אהבות שנשכחו
על פני שנים שנמרחו
|
|
|
דגלאס אדאמס
צדק. לא היינו
צריכים לרדת
מהעצים, וגם
לצאת מהאוקיינוס
לא היה צעד נכון
טקטית.
הטרמפיסט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.