מספר מילות הקדמה: השיר נכתב במקור בשנת 1943 בפולנית. הוא
נמצא כתוב על גבי פיסת נייר בכיס מעילו של נער בן 12, מילוש
זלינסקי בכפר נגושן בפולין. גופת הנער נמצאה מוטלת חסרת חיים
לצד גופתו המושחתת של אביו, ומסמך נדיר זה מהווה עדות יתומה
לזוועות הנוראיות שהתחוללו בתקופת השואה.

את השיר מצאתי במקרה בספר שירים ישן בבית אמי והוא כה צמרר
אותי שהחלטתי לתרגמו לעברית, וכעת אני מביאו בפניכם לקריאה
ראשונה. אזהרה: השיר אינו קל לקריאה.


"רעב"
במקור מאת: מילוש זלינסקי
תרגום מפולנית: חיים בורוביץ'


כשרעבים,
מוכרחים
לאכול.

גם אם באוכל
רוחשות תולעים.

שחורות,
גדולות,
רובן עדיין חיות.

זה לא
כזה נורא,
כי חלקן מתות.

ואז,
הן אפילו
טעימות.

כשרעבים,
מוכרחים
לאכול.

אז מה,
אם זוחלים
על האוכל
עכברושים.

אלו רק
יצורים אפורים,
בעלי רגליים ורודות,
וזנב שמצליף:
"שוויף, שוויף."

הלא,
גם הם
רעבים.

ואם לא אוכלים,
דבר מה,
אזי גוועים.

כשרעבים,
מוכרחים
לאכול.

כך הסביר לי
אבא,
בפעם האחרונה.

טרם ירו בו.

עכשיו,
גם הוא,
מזון לתולעים
ולעכברושים.

הס!
אני שומע אותם,
הם חוזרים.

אותי לא יתפסו.
אני אשרוד כאן,
בחושך,
לבד.
ליד גופתו
האכולה
של אבא.


כשרעבים,
מוכרחים
לאכול.

הכל.