אמפרו.
כערפילית לבנה,
את דוממת, כנועה,
לצד פתח אוורור מסורג.
זכוכית אטומה.
מכל פלאי העולם
יופייך מאוזן.
רצחני כמושלם.
את דומעת צחקוק מטמטם של ספינה
הגונחת, חורקת כדלת פרוצה,
לארסו המתוק של שטן
לעד תתקיימי.
המראה קשובה.
בשעת דמדומים, על ראשי רפאים
בראשך מדמה המוני ציפורים...
בין טלפייך לוחשת תפירת אריגים,
בעוד טיפות זיעתך זוהרות כפנינים
אמפרו.
כמצבה לבנה
את ניצבת סדוקה,
לצל החלון במרפסת קטנה.
הו, אמפרו!
עד כמה קשה לבתרך...
את בחירת לבי היחידה,
אמפרו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.