סצנה 1. חוץ. יום. מרפסת בביתה של ערגה.
ערגה, בחורה בת 25, נאה, יושבת במרפסת מדפדפת בעיתון ושותה
קפה. היא לובשת מכנס טרייניג וגופייה אפורה ללא שרוולים. על
ראש כובע מצחייה המסתיר את פניה ושיערה אסוף בקוקו גבוה. רואים
רק את הגב שלה. בוקי, הכלב שלה, נמצא מחוץ לפריים ורק שומעים
את קולו.

בוקי:
כל בוקר אני מחכה לך.
אני כל כך מחכה לראות אותך שלא ישנתי כל הלילה. רק דמיינתי איך
תצאי למרפסת עם ראש שמוט ועיניים אדומות. מבכי? מחוסר שינה?
תיפלי בכבדות לכיסא ותניחי את כוס הקפה לטובת דפדוף בעיתון.
פעם היית מחייכת בבוקר. הייתם יושבים יחד ומחליפים חוויות או
סתם מחזיקים ידיים לפני שהוא הולך לעבודה. ואז הוא קיבל קידום,
ואת נשארת לבד.
(מתנשף) לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי אם לגשת אליך. אולי
חסרה לך חברה עד כדי כך שתסכימי לבלות זמן איתי. תלטפי אותי
כמו שהיית מלטפת אותו. שתתני לי ללקק אותך. אני כל כך אשמח
להרגיש את היד שלך על הראש שלי, תעשי לי נעים מאחורי
האוזניים.
געי בי. כמה אני רוצה שתגעי בי.

ערגה קמה ממקומה ומתקדמת לקדמת הפריים. היא מושיטה יד שנעלמת
מחוץ לפריים ולוקחת קערת כלב מלאה באוכל כלבים ומניחה אותה
במרכז הפריים.

ערגה:
כלב טוב.

סצינה 2. פנים. יום. הסלון של ערגה.
ערגה עומדת בסלון ומקפלת כביסה. את הבגדים המקופלים היא מניחה
במזוודה. היא עם גבה למצלמה. היא לובשת מכנס טרייניג וגופיה
אפורה ללא שרוולים. מחוץ לפריים מדבר גל, הבן של ערגה.

גל:
היא לא מתייחסת אליי. שמתי לב שלאחורנה כבר לא אכפת לה ממני.
ממש עכשיו אני מביט עליה הולכת מצד לצד. מחזיקה כל מיני בדים,
משנה את הצורה שלהם לריבועים מסודרים ומערימה אותם אחד על
השני. היא ממש לא שמה לב כמה שאני רעב.
(קול בכי של תינוק ברקע)
אתמול עשיתי לב מבחן, בכיתי אפילו שלא הייתי ממש רעב. לא ניגשה
אליי. מתישהו היא באה ממש ממש קרוב אליי, הסתכלה עליי במבט
מרחם ומלמלה משהו.
תזדייני! אני צריך את הפטמה שלך!
עכשיו!

ערגה:
אני מצטערת גלוש אבל יש עוד 10 דקות.

גל:
אבל אני רעב עכשיו! עכשיו!

ערגה מתקרבת אל המסך ומרימה על ידיה תינוק.

סצינה 3. פנים. יום. משרדה של אמא של ערגה.
אצבעות מטופחות, משוחות בלק ורוד מתופפות על שידת עץ שעליה
ניצב טלפון. ליד הטלפון פנקס ועט. על הדף הראשון בפנקס ציורים
לא ברורים. ליד הטלפון תמונה של ילדה בשמלה פרחונית ושתי צמות
המופיעה עם הגב למצלמה בזמן ריקוד בגן, בתמונה אחרת חיילות
מעיפות כומתות בסיום קורס ובתמונה שלישית תמונת של ערגה.

אמא של ערגה:
אני לא יודעת איך לדבר אליך. איתך. אף פעם לא ידעתי. כל מה
שאני אומרת את מפרשת כשלילי. אני לא מבינה מה כל כך מעצבן
אותך.
טוב זה לא לגמרי מדויק, אני זוכרת מה זה להיות אמא מתחילה.
שנאתי את זה. אבל לא שנאתי אותך, פשוט היה לי קשה. רציתי
להתחיל ללמוד וכל העולם היה פרוש לפני.
ואת הגעת. כל השמירת הריון הזו הרסה לי את האפשרות ללמוד.
והבחילות, והעייפות. ואז כשנולדת הבכי! אוי הבכי הזה... כל כך
רציתי שתשתקי כבר.
בסוף מתרגלים לזה. זה מה שאמרתי לך היום, מתרגלים לזה. אני לא
מבינה למה זה גורם לך לבכות.
כל השנים האלה ניסיתי להסביר לך שכן רציתי אותך. בחרתי בך. בך
ולא בקריירה. ואני לא מתחרטת על זה. רוב הזמן. למה את לא
עונה?
ערגה!

סצינה 4. פנים. לילה. חדר השינה של ערגה.
ערגה יושבת על קצה המיטה ולובשת חולצה מקושקשת גזורה ומכנסי
בוקסר. היא מורחת על עצמה קרם גוף. ברק מסתכל עליה מהצד השני
של המיטה.

ברק:
כל היום חשבתי עלייך. אפילו כשבועז זיין לי את השכל בעבודה על
פרויקט חדש שהוא מתכנן לנו, רק עלייך חשבתי. כמה שבכית אתמול
שאת לא עומדת בלחץ ושאני אף פעם לא רואה את הדברים מהצד שלך.
אמרת שאת מרגישה כלואה בבית הזה. שהכל דופק פה כמו שעון
ושהיצור שהכנסתי לך לבטן יונק ממך את החיים החוצה.
כעסתי. צעקתי נורא ואפילו רציתי לקלל אותך כי את תמיד זאת
שבשליטה.
גם אני מרגיש כאילו התחלנו לשחק באמא ואבא ואף אחד לא נותן לנו
לצאת מהמשחק.
פוס משחק!
(אל ערגה) את באה?

ערגה:
לילה טוב.
ערגה מסתובבת עם הגב לברק ובוכה.

סצינה 5. יום. חוץ. כביש.
ערגה עוצרת טרמפ. היא לובשת ג'ינס וגופייה ורודה ללא שרוולים.
על הדרך בין הרגליים שלה מונח תיק גדול. לידה עוצר ג'יפ. היא
מחייכת אליו. לא רואים את הפנים של ברק בתוך הג'יפ.

ברק:
לאן את נוסעת?

ערגה:
לאן אתה מציע?

ברק:
אילת

ערגה:
בכיף

ערגה נכנסת לאוטו וזורקת את התיק מאחורה.

ברק:
אני מקווה שיש לך משחקים נחמדים לדרך.

ערגה:
מכיר את משחק השירים?

ברק:
בטח, אני מעולה במשחק הזה!

ערגה:
סבבה, בחר נושא.

ברק:
שמות של בנות

ערגה:
מי מתחיל?

ברק:
אני, איך קוראים לך?

ערגה:
ערגה, אבל אין על זה שיר.

ברק:
וואללה, שם מעניין.

ערגה:
איך קוראים לך?

ברק:
ברק, נעים מאד.

ערגה:
ברק, ומה השאיפה שלך בחיים ברק?

ברק:
אני עומד להיות בעלך.