לא רגועה,
מחכה שהמחר יגיע,
מחכה לפגוש אותך,
להקריא לך מכתב שכתבתי לך:

"אני מתנצלת אהובי,
אך המילים לא יוצאות מפי,
לכן החלטתי לכתוב לך...

אני מבקשת סליחה מעמקי נשמתי,
על כל השנים ששתקתי,
על כל השנים שלא יכולתי לומר בדיוק מה אני מרגישה.

אני אוהבת אותך
כמו שלא אהבתי מעולם,
אתה הנשמה התאומה שלי,

היו בינינו מלחמות של אגו וכעס,
שתיקה וזעקה,
תסכול וחוסר סובלנות,
גרמנו רק כאב וצער אחד לשני,
שכחנו את עצמנו ולא נתנו מקום לאהבה.

אני מתנצלת ומקווה,
שתוכל לסלוח לי על כל השנים,
שתוכל למצוא את ידייך שוב מושטות,
לחבק אותי ולאהוב אותי כמו פעם.

אני מבטיחה לאהוב,
להיות שם בשבילך,
להקשיב, להיות סובלנית.

מבטיחה לא לשכוח אותך ואותנו,
נשמה תאומה שלי.

האם תוכל לסלוח לי אהובי?"

אני עומדת כאן במזח,
במקום שבו קבענו,
חיכיתי לך - אך אתה לא הגעת,
ואני כאן נשארתי עם מילים על דף,
מילים שלא יאמרו,
מילים שלא ישמעו באוזנייך לעולם וישאירו אותי
לבד כאן בחושך.