"איך את מתמודדת עם זה?" היא שאלה, הרמתי את עיניי אליה, בוהה
בכחול המקיף את אישוניה.
"אני בסדר." עניתי בקול יבש, "עברת טראומה מאוד קשה, את בטוחה
שאת  בסדר?" היא שאלה אותי שוב,
"כן." עניתי בקול נחרץ, פתחתי את הדלת ויצאתי לרחוב, התיישבתי
על המדרכה, ואז...
השעון המעורר צילצל, התעוררתי מהר, הסתובבתי במיטה ושם היית,
בדיוק במקום שבו השארתי אותך לילה קודם.
ישן שינה שנראית כל כך עמוקה למי שיביט, יפה כל כך, הושטתי את
ידי לגעת בפניך ותפסת לי את היד לפני שהצליחה לגעת בפניך, "אני
כאן." אמרת כשאתה פוקח את עיניך ומביט אל תוך עיניי, "אני
עדיין כאן." חזרת לומר, כאילו ידעת מה חלמתי, כאילו יכולת
לשמוע את ליבי מתנפץ ברגע שהמחשבה עברה במוחי.
משכת אותי אליך, חיבקת אותי חזק וליטפת את פניי, "אני לא עוזב
אותך, את הנסיכה שלי" לחשת לי, ואני האמנתי לך.
הסתכלתי עליך בהערצה כשעצמת את עיניך וחזרת לאותה שינה קלה
שנראית כל כך עמוקה.
חשבתי לעצמי כמה מזל יש לי, שמכל האנשים בעולם אתה זה שחולק
איתי עכשיו את מיטתי.
ליטפתי את פניך, נותנת לך להתמכר למגע המוכר, והנה התעוררת
שוב, מקרב אותי אליך, מנשק, נוגע, אתה לא נותן לי זמן להתמכר
למגע שלך, אתה לא צריך, אתה כבר יודע שאין ממכר ממנו בשבילי.
אט-אט אתה הופך לחלק ממני מגופי, מנשמתי.
שוב עוצמת את עיניי, שוקעת בשינה מלאת חלומות.
שוב יושבת על אותה מדרכה, בוהה באנשים העוברים על פניי, "את
בסדר?" שאל אותי ילד קטן. "אני תמיד בסדר." עניתי לו ואז שוב
התעוררתי.
הסתובבתי למצוא אותך באותו מקום שבו השארתי אותך בפעם האחרונה,
לא היית שם.
בגדיך לא היה בארונות, וגם לא שום חלל שיעיד על בגדיך שהיו שם,
שום דבר שיעיד על קיומך.
"נסיך?" קראתי בקול "נסיך!" אך לא צצת משום פינה.
חיפשתי בייאוש כל דבר שיוכיח לי שלא היית רק חלום.
לא התמכרתי כל הזמן הזה, לא חיינו חיים שלמים זה לצד זו, הכל
היה חלום אחד גדול. ברגע שבו הבנתי את זה יצאתי החוצה, ישבתי
על אותה מדרכה שבה הייתי קודם, "את בסדר?" שאל אותי ילד קטן.
"לא." עניתי לו וקמתי ללכת, הלכתי משם ולא ראיתי את המכונית
המאיצה לכיווני, חיי נגמרו ברגע שעצמותי נשברו תחת משקל הרכב,
והייאוש נעלם ביחד עם הכל.
חבל, אם רק הייתי רואה את המכונית הייתי זוכה לראות אותך נכנס
דרך הדלת רבע שעה אחרי זה, עם השקית של המכבסה בידיך ותיק גדול
עם חפצים שהיו אמורים להפוך את הבית שלי לבית שלנו.
אבל אחרי הכל אני אף פעם לא אדע, ואתה לנצח תישאר בגדר חלום.