ריח מוכר שאופף את כל הדירה.
יצאת מהמקלחת עכשיו, לא קשה להבחין.
אתה מריח כל כך טוב, אתה נראה כל כך טוב, עכשיו ברגע זה אתה כל
מה שאני רוצה לגעת בו, כל מה שאני רוצה לנשק.
כמו תמיד, אתה קולט את זה במבט שלי ותוך שניות אני נמצאת באותו
מצב שאתה נמצא, שנינו עירומים, שנינו נוגעים, שנינו מגשימים
אהבה נשגבת, שנינו הופכים לאחד.
והנה אתה קם ללכת, לוקח את תיק העבודה ומניח אותו על השולחן,
מתלבש במהירות, נושק בעדינות על שפתיי ולוחש לי באוזן מילים
אחרונות של אהבה, עם החיוך עדיין על שפתיי וטעם הנשיקה עדיין
בפי, אני ניגשת לחלון לראות אותך הולך, אבל אתה לא הולך.
רק נשכב על המדרכה, טובע בתוך הדם של עצמך. אני צורחת, ממהרת
למטה מבלי להקדיש מחשבה לעובדה שהדבר היחיד שמכסה את גופי
עכשיו הוא הסדין שעוטף אותי כעת.
אני בוכה, מחבקת, מנסה להחזיר אותך אליי, מנשקת אותך על
שפתיך.
מאוחר מדי, אתה כבר מת.
אני עולה לדירה, פותחת את המים, מפזרת את כל החומרים, שהריח
יעפוף את כל הדירה.
מחבקת את הסדין הספוג בדמך,
אני יודעת, אתה הולך בעוד רגע לצאת מהמקלחת, אתה הולך להריח כל
כך טוב.
הריח נשאר באוויר גם אחרי שבלעתי את תכולתם של הבקבוקים הקטנים
שמכילים את כל כדורי השינה שלך,
אני מחבקת את הסדין עכשיו, עוצמת עיניים, מחכה שתצא מהמקלחת.
מחכה לך, עד נשימתי האחרונה.