מרעה צאן
קסום בשלוותו
כבש את נפשי
באדמת הנגב הצחיחה,
הבעיר גיצי תשוקה בדמי.
ורוח דרומית חמה
פצחה בריקוד סוער
במשעול חירותי.
צלילי פסנתר מינוריים
השתוללו בראשי -
לחיות!
לשיר!
לצעוק!
לצחוק!
וכל הקלידים נתלשו לפתע ממקומם.
רציתי להישאר שם
עם להקות הדבורים
והמרחב האינסופי,
להישאר שם
בין עצי העד האדירים -
להרגיש את הטבע
מחלחל אל גופי.
שם-
במדבר הקסום
הרגשתי איך ימי ילדותי
משתקפים בערגה
דרך ציור סוריאליסטי
של איש עקום,
חסר פרופורציות,
עם כפות ידיים גדולות
ופרצוף חד ממדי.
עננים מפוזרים
סבוכים בשיערו,
יוצרים הילה פסיכדלית
סביב ראשו.
בתים נמוכים
עם גגות רעפים אדומים
ניצבים שאננים
בסמוך לאיבריו הגרומים.
שם -
באדמת הנגב היבשה
שתלתי את חיי,
שלא ינבטו לעולם.
חבל,
דווקא היה כמעט מושלם... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.