זה היה בחצות הלילה כשהראש היה קצת מסובב
היא עמדה שם בעולם האפור שלי
והחיוך שלה נגע בי
באפלה היא הפיצה אור...
ניגשתי, היא אמרה את שמה
ואז כבר צביטה קטנה  הרגשתי.
התגלגלה השיחה ואיפשהוא שם הבנתי שהרגע הגיע
להצמיד את השפתיים...
האיחוד עשה את שלו
הצפה שמגיעה מהבטן משתלטת עלי
ההרגשה נפלאה אבל הצביטה הפכה לסיחרור

הבילבול מתחיל... הסיחרור מתחזק כי התנשקנו שוב
לא יודע מה לחשוב... לא יודע מה להרגיש
מתכרבל בעצמי ולא יודע מה לעשות עם זה
הראש לוקח אותי למקומות שאני לא רוצה להגיע
מביט בצלקת של פעם ומתחיל להתפרק
הבכי הפנימי מתחיל

טלפון לקחתי ותמונה קטנה בראש צילמתי

יוצא למרפסת פורש ידיים לשמיים
כל כך חשוך הלילה
"ועכשיו מתחיל הגשם
גם קר לי בעדייו
ואף אחד לא מחבק אותי
ושואל אותי אם קר לי
וקר לי עכשיו..."

(ציטוט מאביב גפן)