[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז מה עדיף להיות, תייר או אזרח?
יש לי משחק כזה, לעיתים אני מתלבש כתייר ויוצא לרחובות ישראל
הקטנה, האנגלית שלי ב"ה טובה ולא מסגירה אותי, אני נראה לא ממש
ישראלי ועד שלא שומעים את השם שלי לא ממש מבינים מה המוצא
שלי.
אז הלכתי קודם כל לתל-אביב.
תל אביב היא סיפור בפני עצמו. בתל-אביב ללא ספק עדיף להיות
תייר. כתייר כולם מחייכים אליך, כולם נחמדים, החוצפה הישראלית
נעלמת, עושים לך הנחות בחנויות, מתעניינים מהיכן הגעת, לכמה
זמן, בשביל מה. נהגי המוניות מפעילים מונה ולשם שינוי לא
נותנים מחירים מופרזים. אם הסתבכת ואיבדת את דרכך ישמחו לעזור
לך ולהסביר לך לאן בדיוק וכיצד אתה מגיע למקום שאליו אתה מבקש
להגיע בדרך הקצרה והמהירה ביותר. השוטרים חביבים, מחייכים
ועוזרים. אם יתחשק לך להצטלם ליד איזה בניין או מזרקה, העוברים
והשבים ישמחו לצלם אותך (לפעמים אפילו כמה פעמים בטענה שהתמונה
הקודמת לא יצאה משהו), בדרום תל-אביב לעומת זאת ישמחו לצלם
אותך וגם לקחת ממך את המצלמה לצמיתות (מזל שאת הדיגיטאלית
השארתי בתיק). אפילו הבחורות מתחילות איתך.
יום למחרת חזרתי לתל-אביב הפעם כעובר אורח ישראלי לכל דבר.
אתה אומר לאנשים בוקר טוב ובמקרה הטוב מחזירים לך מן הנהון כזה
עם הראש, החוצפה הישראלית עודנה שם. הנחות? מה זה? במקרה הטוב
יורידו לך כמה שקלים, אף אחד לא רוצה לדעת לאן אתה ומאיפה אתה
הולך, העיקר שלא תפריע. לכל נהג מוניות יש את המחיר שלו מאותה
נקדה לנקודה אחרת מאוד מסוימת. אם הסתבכת, עדיף שתקנה מפה או
תשתמש בחושים, כי אם תשאל חמישה אנשים שונים איך להגיע
מבן-יהודה ברגל לתחנה המרכזית, תקבל חמישה הסברים שונים שאף
אחד מהם בסופו של דבר לא מוביל אותך לשם. עשר דקות חיכיתי
שהשוטר ישים לב אליי, אז עשיתי משהו קיצוני, הנחתי את כף רגלי
על מעבר החצייה כשהרמזור הראה אדום, ואז הוא שם לב אליי ואפילו
קיבלתי מזכרת בצבע כחול שיש לי 90 יום לשלם עליה. לצלם אותי אף
אחד לא ממש רצה, אבל בכל זאת עשו לי טובה. מצלמה הפעם לא גנבו
והבחורות קצת תפסו מרחק.
אין ספק שבתל-אביב עדיף להיות תייר.
שבוע אחרי הביקורים בניו-יורק הציונית נסעתי לעיר הקודש.
בירושלים נחמד להיות תייר, אבל בטוח יותר להיות ישראלי.
זה מתחיל בתחנה המרכזית בירושלים. המאבטחים כמעט צורחים עלי
שאני מפגר ולא יודע מה עושים בשער מגנומטרי ואחרי זה כשאני
מבקש הכוונה לאוטובוס שייקח אותי למרכז העיר, אני מקבל 5 דקות
של שכנועים ללכת ברגל "כי זה נחמד" (ומה נחמד ללכת ב-40 מעלות
חום בדיוק?) ואחרי זה עוד חמש דקות של הסבר קצר על הקווים
שייקחו אותי לשם, פלוס המלצה חמה על קו 99 שלוקח אותך לסיבוב
היכרות בעיר (כל מי שאי פעם חשב או יחשוב לנסוע על הקו הזה,
רצוי שיצטייד בכרית). בסוף אגב התיישבתי על קו 1 שלקח אותי
הישר אל הכותל. הצפיפות באוטובוס יכולה להרוג זבוב, עם זאת אני
תייר, אז אנשים נחמדים, נותנים לי לשבת. הבדיקה הביטחונית ממש
מציקה, מישהו אמר שזה בגלל שאני תייר. אנשי חב"ד בכותל הופכים
למציקים במיוחד כשמנסים לשכנע אותך שוב ושוב לשים תפילין, "זה
מצווה." הם אומרים, ואם החלטת להשיב בשלילה, רצוי שלא תביט בהם
שוב, הם כועסים. בעיר העתיקה מנסים למכור לך כל מה שרק אפשר
בכל סכום שאפשר (אפילו הבאתי נרגילה גדולה עם גחלים וטבק ב-40
ש"ח), עם זאת, לברוח ברחובות שאתה לא מכיר ממוכר נודניק שמנסה
למכור לך מנדולינה (כשאתה בכלל לא יודע לנגן), והוא באמת רץ
אחריך וזורק מחירים שהולכים וקטנים זה לא נעים בכלל. לבסוף
לקחתי אוטובוס לבנייני האומה וסתם בשביל לבדוק, שאלתי נהג
מונית, כמה זה לתחנה המרכזית (מי שלא מכיר, מדובר בחמש דקות
הליכה), "ארבעים וחמש" הוא אמר לי, "אבל אני אוהב אמריקאים אז
אקח ממך ארבעים", אמרתי יפה תודה והמשכתי ברגל.
למחרת חזרתי כישראלי חביב ובדקתי בדיוק את אותם הדברים.
המאבטחים הפעם אמנם התעצבנו ממש, אבל לא עשו הצגות של
גיבורי-על והסבירו לי בחריקת שיניים שעלי להוציא את כל המתכת
מהכיסים. לגבי ההסבר, הוא היה קצר ולא ממש, יותר נכון ממש לא
מדויק, משהו בסגנון של "הנה הכיוון ואת השאר תמצא לבד". ברגל
אמרו שלא כדאי וכששאלתי לגבי קו 99 המליצו לי בחום לא לעלות
עליו. הצפיפות באוטובוס הורגת גם אותי, אני עומד, תיירת חמודה
יושבת במקום שהתחת שלי היה מונח לפני כמה דקות, מתענגת על הכסא
שאני חיממתי. קו 1, כותל, בדיקה ביטחונית מהירה, איש חב"ד נותן
לי כיפה מנייר ובזה זה נגמר, לא תפילין ולא נעליים. בשוק הערבי
אמנם מנסים למכור לך כל מיני שטויות אבל המחירים באופן לא
מפתיע תקועים ולריב איתם לא ממש כדאי, הרי זה לא ממש נעים
לברוח ברחובות שאתה לא מכיר ממוכר ערבי זועם שרץ אחריך וצועק
משהו שנשמע כמו "בלה בלה בלה יהוד". לא, לא נעים בכלל. מונית
אגב מבנייני האומה לתחנה המרכזית עולה לאזרח ישראלי 20 ש"ח,
כולל מונה. "יש הנחה לישראלים?" אני שואל, "לא, לא לישראלים."
הוא אומר לי, "אבל לאמריקאים יש".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה יקרה אם יום
אחד במה חדשה
תיפול, וכל
הסלוגנים שלי
יימחקו? אני
אפסיק להתקיים?


שמואל
איציקוביץ'
מתקשה להפריד
בין החיים
לסלוגנים.

אולי כי הוא
קיים רק
בסלוגנים.

תגובת מערכת:
וזה היה סלוגן
עם רפרנטים חוץ
דיאגטיים


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/07 22:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלכסנדר גילנסון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה