מיטל צור / וואלס |
נושמים בוערים אותנטיים
הוא קם מהכיסא
הוא לא נראה עייף הוא נראה חי
העיניים שלו אינן מיוסרות
הן מלאות כוונה
כולם מתבוננים כשהוא לוקח את ידי
ברקע מתנגן שיר איטלקי של אוהבים
אני נסחפת למקום שבו אין ילדות ואין זקנה
וכל דקה היא נצח שחולף כשם שבא
כשאני רוקדת וואלס עם סבא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|