[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיורא ארליך
/
כמו-שירים

(לעפרה על רגעי החסד והכאב)


                     
ההר

למרגלות הר ובנקיקים
רצים סוסי המעונים
ללא מנוח
לא כוח
ללא אורך רוח

במעלה הר ובשבילים
נובחים כלבי המיוסרים
ללא סיבה
ללא מטרה
ללא ברירה

בפסגת הר בלתי מושגת
מחכה לי הציפור הכחולה
בסבלנות אין קץ
לרגע שאגיע
ואז חופשייה היא תעופף
אל ארץ נים וניד





מראות אש ודם
מדשאות שטופות קיא
וכשפקחתי עיני נעלמו

לרגלי ההר הבלתי מושג
הייתי כינור והייתי מנגינה

לרגלי ההר הבלתי מושג
הייתי פעם פרפר פעם פרח קטוף

לרגלי ההר הבלתי מושג
הייתי עפיפון קשור בחוט

לרגלי ההר הבלתי מושג הייתי אני אחת ולתמיד
וההר נעלם





במרתפי חיי האפלים
הדלקתי נר
לחייך אהובתי
שתבואי ותכבי אותו

במדרון מעלותיי התלול
דילגתי שתיים שתיים
כמו זוגות בירח דבש
מעלותיי עולות ויורדות
בקופצי מעליהן

בשרידי החיים שבתוכי
עשיתי סדר כמו ילד קטן
כמו סוס צוהל שמתי את שניהם
באותה מגירה
והנה האישה האהובה אותה
שכחתי לסדר והיא נשארה בלבי





האור על בגדייך
על צווארך על שערך

האור על ידי
האור על עיני
הדרך הארוכה המתפתלת
שבין האור שלי לשלך

האור כבה
דומיה
הנר כבה
שלווה

והאושר נדלק במגע ידי
והאור התגלה לי במגע ידך





האור על פניך אהובה
משרטט אותך כדמות בציור יפני עתיק
הקווים המשתנים של ריסייך
כווץ הפה המשתק

לו העליתי על שפתותיך חיוך
אהובה
לו ידעת כמה מאושר אהיה
אז





כשרגלי
צבו
מאין דרך
כשעצמותיי הובילוני
לגרדום

התעוררתי בוקר
הסתכלתי אישה
ואמרתי
אני חי
אני עדיין חי
אני סוף סוף חי
לעזאזל





ולכתך היה לי צפוי
אהבתי הכובלת רבצה עלייך
ולכתך היה לי צפוי

והבכי שהחנקתי היה צפוי
אהבתך המרפרפת הקלה עלי
והבכי שהחנקתי היה צפוי

ופגישתנו המחודשת גם היא צפויה
לפתוח פצעים להעמיס שרשראות כאב
פגישתנו גם היא צפויה





כשהגעתי לקצה
לא היה בו כלום
רק מלל סתם עצב ריקנות
כשהגעתי לקצה עמד שם סוס לבן
והוא אמר לי עלה על גבי
ואני עליתי ובמורדות חיי
התחלתי לשורר את
שיר העקדה
את שיר הצליבה
במורדות חיי התחלתי
לבכות

               
לך

לחייך אשתה את  הכוס הזו
ואפילו תהיה האחרונה שאשתה
לזכרך אדליק נרות כחולים ואדומים
לרגליך אפול פצוע מלחמה נואשה להגיע אלייך
ואחר כך שדוד ובלי אויר אראה את הזריחה בעיניך
את הכאב בלבי ואת הפרח הדוקר
ולכולם יהיה תפקיד במחזה
ואז אבין אחת ולתמיד
זאת תמיד היית את זה תמיד הייתי אני
ורקדנו את המחול הזה הבנוי לשניים הבנוי לרבבה

והיינו כמו פטיש וסדן והיינו כמו פרפר ונר
ותמיד תמיד קיווינו ותמיד תמיד חלמנו
והיינו יפים וצעירים ומלאי אהבה ואמונה

ואחר כך נפגש שוב ברחוב סואן בעיר זרה
והיינו שוב זרים ואני הייתי נבוך ואת היית את
ונשלים משפטים אחרים השיכים למלחמה אחרת
ונטיל את עצמנו על שארית חיינו כעיוורים כטיסים בליל ערפל

ונהיה גם חושך גם אור בדרכי עפר כואבות
והשהות תהיה קצרה מדי והמרחק רב מדי
ואולי נדע פעם לקצור מרחקים אולי אלמד פעם לאהוב
אז שמרי אהובה על שכל כך יקר לי
שמרי על עצמך





כתבי לי מילה
אמרי אותה
שאי עיניך אלי
היי אתי

ואני ארקוד למענך
את המחול עם המוות
את מחול השדים הנקרא
חיים
ואני
אפול שדוד רוח לרגליך
וארים את המגבעת ואומר
אם תרצי אהיה כלבך
אם תרצי אהיה סוסך
אם תרצי אהיה בעלך
אם תרצי שאלך
אלך





שיר לי עץ
את שיריך
העלים
שירי לי ציפור
את שיריך
במרומים
שירי לי
אישה
את חיי
ואלוהים
ישיר לי
שיר ילדים
וישאיר
אותי לבד
עם אהבתי





ברגעים הקדושים שנותרו לנו
עד יום מותנו
נתלה את התקווה
ליבוש על החבל
נרים האמונה ממעמקי הבוץ
נהיה לרגע אוהבים לרגע שונאים
נהיה אנחנו
בכל גרוננו יזרום דמנו
להגיד גם אנחנו היינו כאן
גם אנחנו שיחקנו סיבוב או שניים
במשחק התופסת הארוך עם המוות





בפרחי הדם שלרגלנו
היינו
איילות שלוחות
ככנף ציפור שבורה
היינו אבן
היינו סלע
כמחווה אחרון
למת
היינו
פרח דם שלרגלנו

הקרוסלה
וכשנקיץ נהיה שוב
מותשים חסרי אונים מיוסרים
ושוב נשאף לאור כוכב
שוב נאחל לעצמנו יום טוב
ושוב כבמעגל נצא לריקוד הארוך
של יום מפרך
עם צלילי החלומות
המתנגנים במוחנו
הקוצבים את נשימתנו
ומעבירים אותנו לקצב אחר

עולם הלילה שבתוכנו נעור
עולם היום שבתוכנו נרדם

וכשנקיץ נהיה שוב תמימים כילדים
במשחק הקרוסלה נשמח למהירות ולפחד
מתוך ידיעה שפעם זה ייגמר
ואבא ואימא לצדנו
במקרה ומשהו קורה





ולא הגעתי עדיין
ולא נגעתי ממש בי

ולא היינו אלא צל
נוגע בצל של צללינו

כהרף עין וחלף
עם כל הכאב





דמעות
הדם
שהזלתי
לאורך הדרך

הצמיחו
פרחים
פזרי
אותם
על קברי
אהובתי




פצעתי את ידי
לשורר לך
נקעתי את רגלי
ללכת אחריך
עקרתי את לבי
לתת לך
ונשארתי ריק

ואם היית
איתי עכשיו
ואם הייתי
רואה איך
לעזור לך
האם הכל היה נגמר
אותו דבר
האם היית
שבה ונעלמת
לי

גאה כעץ
עומד
על מפתנך
והשמש עומדת
במרומי
והרוח משילה
פרותיי
לפתחך

עזרי עוז ילדה
אספי פרות מתנותיי
אלייך


חורף תשמ"ו ינואר-מרץ 1986







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלוהים זה סתם
בדיחה אחת
שמישהו לקח
ברצינות.


-השטן-


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/11/07 1:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיורא ארליך

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה